נפתח בהבהרה חשובה: בניגוד למה שנכתב ונאמר בלא מעט כלי תקשורת צהובים ושטחיים בניית הסגרדה פמיליה טרם הסתיימה. מה שכן קרה, זה שסיימו לבנות את המגדל הגבוה ביותר בכנסייה, על שמו של ישו, בדיוק בזמן כדי לציין מאה שנה למותו של האדריכל אנטוני גאודי אי קורנט בביקור חגיגי של האפיפיור, שבירך את המגדל שסופסוף הושלם.
אבל כאמור בניית הכנסיה טרם הושלמה, רחוק מכך. מתוך 18 מגדלים מתוכננים, הושלמו בינתיים רק 14, ומלבד ארבעה האחרונים נותר להשלים את כל החזית המזרחית, חזית התהילה ("פסנה דה לה גלוריה"), שכיום הינה עדיין כולה בטון חשוף ומוטות מתכת חלודים.
אז מה הדדליין, אתם שואלים? רואים שאתם לא ספרדים. אין דדליין. אנחנו לא חושבים במונחים כאלה. נסיים כשנסיים, ואז נודיע לכם. למה להתחייב ואז לאכזב? עדיף להפתיע לטובה. בגדול דיברו על 2032, אבל מאז כבר עברו לדבר על 2033, נחיה ונראה. או שלא נחיה ולא נראה. הרי כבר בונים אותה 144 שנים, אז מה זה עוד 6-8 שנים? בקטנה. ובכלל, מה בוער לכם?
כשאני מדריך את הסיור בעקבות גאודי והסגרדה פמיליה, אולי ההערה הכי נפוצה שאני שומע מהמסיירים היא שלא מסיימים לבנות אותה בכוונה, כי כל הסיפור של המבנה הזה הוא הבנייה המתארכת עד אין קץ, וכשתסתיים הבנייה, יתפוגג הקסם. אבל זה לא נכון.
ראשית, בניית כנסיות מונומנטליות תמיד הייתה עניין שלקח יותר ממאה שנה. רוב הכנסיות הגדולות של אירופה נבנו בימי הביניים, הבנייה ארכה דורות, ולא היה בזה שום דבר יוצא דופן.
שנית, גאודי עצמו הניח מראש שהבניה תיקח מאות שנים. למעשה, סביר שהוא היה די מופתע לשמוע שהיא תיקח כמאה וחמישים שנה בלבד. הוא גם הסביר זאת מראש ללקוחות – חברי האגודה הדתית, שלא יהיו הפתעות. הם לא הופתעו, הם דווקא זרמו עם הרעיון של לבנות את הכנסיה הכי גבוהה ומשוגעת בעולם. לכן גם גאודי לא בנה את כל הכנסיה מלמטה למעלה, אלא בחר להתמקד בחזית אחת בלבד, כדי שזו תהווה דוגמא לממשיכי דרכו אחרי מותו. בימיו הצליח לבנות רק את חזית הלידה והחיים, הצפונית, בעלת ארבעה מגדלים, שרק אחד מהם הושלם לגמרי לפני מותו.
ונקודה שלישית – כי למרות כל חידושי המיכון והבניה של מאה השנים האחרונות, בסופו של דבר כל דבר הוא עניין של כסף. הכנסיה הינה יוזמה של אגודה דתית פרטית, ומראש הוחלט שהבניה תמומן רק מתרומות פרטיות.
ומאז ועד היום מימון הבנייה מקורו בתרומות פרטיות ובשנים האחרונות בעיקר ממכירת כרטיסי הכניסה.
מאה וחמישים שנה האחרונות היו מלאות באירועים לא נעימים ברחבי העולם, וכן גם בברצלונה. השבוע הטראגי של 1909, מלחמת עולם ראשונה, אחריה מגיפת שפעת ("הספרדית"), לאחר מכן הפיכה נוספת, מלחמת אזרחים, מלחמת עולם שנייה, דיקטטורה צבאית של עשרות שנים בספרד, וכל פעם שיש בלאגן אין תיירים, אין תרומות, התקציב מתייבש, והבנייה נעצרת.
בסוף שנות השבעים חזרה הדמוקרטיה לספרד, ועמה האוטונומיה של קטלוניה. אחרי עשרות שנים שבהן האדריכלות המעוטרת והמוגזמת של גאודי ועמיתיו נחשבה לדקדנטית, בזבוז כסף של עשירים ולעג לרש, פתאום הקטלאנים גילו שאולי זה דקדנס בורגני, אבל זה יכול למשוך המון תיירים ולעשות אחלה כסף.
האולימפיאדה של 1992 נתנה את הדחיפה, ברצלונה עלתה שוב על מפת התיירות העולמית, ההמונים הגיעו מכל העולם, והכסף שוב זרם– בשלושים שנה האחרונות היא התקדמה כמו שלא התקדמה ב-110 השנים שלפני כן, ורוב המבנה הושלם.
אתר הבניה שימש כמקום תפילה פעיל ברוב שנותיו, אבל בקריפטה, באולם שמתחת לפני האדמה, או תחת כיפת השמיים. גג לא היה. תקרת האולם המרכזי הושלמה רק ב-2010.
יחסית לאדם קפדני, דקדקני, פרפקציוניסט וקשוח, כפי שהיה ידוע בחייו, מפתיע למדי שגאודי שיחרר והשאיר בכוונה סקיצות לא הכי מפורטות לחלקים שלא השלים בחייו, בהשאירו מרחב פעולה יצירתי לממשיכי דרכו.
"לא אשלים או אפתח את קטע המודל של מגדלי הפעמונים בחזית הראשית. החלטתי להשאירו מתוכנת בלבד כדי שדור נוסף יוכל לשתף פעולה עם בניית המקדש, כפי שרואים שוב ושוב בהיסטוריה של קתדרלות, שחזיתותיהן אינן רק של מחברים אחרים, אלא גם בסגנונות אחרים".
וכל מי שמבקרת, אפילו רק מבחוץ, רואה מיד שממשיכי דרכו אכן השתמשו בחופש שהשאיר להם, והחזית הדרומית, חזית הפסיון – הייסורים, שונה מאוד מחזית הלידה הצפונית שיצר גאודי בחייו. היא הרבה פחות אורגנית, יותר גיאומטרית וחלקה. פחות ארמון בוץ שילדים בונים בחוף הים, ויותר גורד שחקים הייטקיסטי. גם הפסלים שיצר הפסל סוביראק נדמים קוביסטיים לעומת הפסלים הריאליסטיים של גאודי.
כך יהיה גם בחזית המזרחית, חזית התהילה, שמעתה נתמקד בהתקדמותה. קוראי המקומונים (המקוונים) של ברצלונה מקבלים דיווח שוטף על ההתפתחויות האחרונות בכנסיה. לפני כשנה התבשרנו למשל ששלושה פסלים שונים נבחרו להגיש הצעה מפורטת לפיסול הפסלים המיועדים לחזית זו.
זאת מיועדת כאמור להיות חזית הכניסה הראשית לבניין, הגדולה והמרשימה ביותר. היא תייצג את תפארתו השמימית של ישו, ואת העלייה לאלוהים: מוות, משפט סופי ותהילה, כמו גם גיהנום, לכל מי שסוטה מרצון האל. סלט של הכל כלול.
כיאה לכניסה הראשית, גאודי ראה בעיני רוחו שדרה רחבה שתגיע עד שדרות הדיאגונאל, ממנה יעלו הצליינים לרגל אל הכנסייה מלמטה למעלה. או אז יעלו בגרם מדרגות רחב וארוך במיוחד, שיעלה מהשדרה ומעל לרחוב מיורקה אל חמשת דלתות הכניסה. בדרך תהיה מזרקה עטורת סימבוליקה של מים ואש, ומתחת לגשר שיווצר מעל רחוב מיורקה יהיה מיצב שייצג את כל מה שרע – גהינום, חטא, אלילי שקר, דברי כפירה ושאר פני הרוע. בגדול נשמע שכל המכוניות יסעו שם לאט מאוד, אם לא יסגרו את הרחוב לגמרי.
אך יש בעיה קטנה. השדרה שחזה גאודי אינה מופיעה בתוכנית העיר של סרדה, ולא ברבות מאלה שבאו אחריה. בינתיים בנו שם שני בלוקים שלמים, עשרות בניינים. מאות דירות ומאות בעלי דירות.
עכשיו שמעו קטע. כשרק הגענו לעיר לפני שבע שנים וחיפשנו דירה, ראינו גם דירה להשכרה ברחוב פונט, ממש מול החזית המזרחית המדוברת. הדירה הייתה מדהימה אבל קצת יקרה לתקציב שלנו דאז (1200 יורו!). בכל זאת הבענו עניין, והמתווך אמר שהכל סבבה, אך יש פרט קטן שעליו להזכיר: לפי החוזה, ברגע שתסתיים בניית הכנסיה, ייהרס הבלוק בכדי לפתוח את השדרה שתוביל אל הכניסה הראשית, ואז יזרקו אותנו מהדירה.
ולא רק אותנו, גם את בעל הדירה – האיום מרחף מעל כל בעלי דירות בשני הבלוקים שבין הכנסיה לדיאגונאל. אגודת בני יוסף, האגודה הדתית שהזמינה את בניית הכנסייה ומנהלת אותה עד היום, מתעקשת להפוך את חזונו של גאודי למציאות, כולל השדרה. בעלי הבתים, לעומתה, התאגדו ומתכוננים לנהל מאבק משפטי ממושך, בדרישה לפיצוי כספי מלא שישקף את ערך דירות העכשווי.
מה יקרה? לא יודעים. זה בטח קשור גם לסוגיית זהותו של מי ישב על כסא ראש העירייה כשבניית הכנסיה תסתיים.
אם שואלים אותי, אני חושב שלכנסייה יהיה מספיק כסף כדי לפצות בנדיבות את כל בעלי דירות ולממש את החזון במלואו, אבל מי יודע?
יש כמובן עוד המון מה לספר על כנסיית המשפחה הקדושה – למה בכלל רצו לבנות אותה, למה דווקא שם, למה עיטרו אותה בצפרדעים ולטאות ונחשים, למה היא לא הקתדרלה של ברצלונה, ועוד ועוד.
הייתי שמח להמשיך לכתוב על זה עד שהכנסייה עצמה תהיה מוכנה, אבל בסופו של דבר, אין כמו לחוות את הטירוף הזה בעיניים.
אז כדי שלא תצטרכו להוותר ללא מענה עם השאלה "מה לעזאזל גאודי חשב לעצמו?", אתם מוזמנים להצטרף אלי לסיור בעקבותיו. או להשאר במזגן ולקרוא את הערך בוויקיפדיה, גם אופציה.
ולסיום, אם כבר מדברים על ניפוץ מיתוסים, זה גאודי במלרע, כלומר הדגש על ההברה האחרונה, ה-די, לא על ה-גא. אנחנו לא באיטליה. בספרדית ובקטלאן יש גרש, פסיק עליון, מעל האות שבה הדגש. אצל גאודי זה ב-í. ואגב, כנ"ל דאלי ומירו, גם אצלם הדגש בהברה האחרונה.
לאתר טראוולונה, כאן.
אמיתי סנדי היה מאייר, יוצר קומיקס, מוציא לאור ואושיית תרבות אלטרנטיבית, והיום הוא אבא של לילו, בן זוג לרוית ומדריך תיירים בחברת טראוולונה של רנטה ביסמוט.
