על מסעה של אורי טורקיה שלס לרילוקיישן עצמאי
אחרי 3.5 שנות הפגנות ומחאות בארץ, אורי ובן זוגה ברנע הרגישו שהמשפחה שלהם זקוקה לאוויר חדש.
בלי הזמנה ממעסיק, ועם רשימה של דברים שחשובים להם, הגיעו הזוג עם בנותיהם ועם הכלבה לברצלונה באוגוסט 2023, מתוך מחשבה שיצאו לרילוקיישן של שנתיים-שלוש ויחזרו. ואז התכניות השתנו.
בשיחתנו אורי משתפת באתגריה כעורכת דין בעלת משרד צעיר, באתגרי העבודה מול ישראל ובהצלחות שנובעות מיוזמה ותנועה קדימה.
ספרי לנו קצת על עצמך ועל המשפחה שלך.
"אני בת 44, נולדתי בתל אביב וחייתי בה כל חיי, עד לפני שנתיים. תמיד גרתי מרחק שלא עלה על קילומטר מאמא שלי. כך שהשינוי עבורי ברילוקיישן – הוא מאוד גדול.
אני נשואה לברנע, שף, והבנות שלנו היום בנות 14 ו-11. בשנים שקדמו למלחמה היינו מאוד מעורבים בהפגנות ובמחאות ובאיזשהו שלב אחרי שנפלה ממשלת השינוי, התחלנו להרגיש שאנחנו צריכים אוויר משפחתי ואישי. החלטנו לקחת פסק זמן מישראל וחיפשנו לאן נכון לנו לעבור, התחלנו לסובב את הגלובוס.
אני עורכת דין בתחום דיני העבודה וכשנתיים קודם לכן פתחתי משרד עצמאי, וגם ברנע היה עצמאי בתחומו, אז ההיבטים האלו בהחלט היוו אתגר.
קיוויתי שאולי נצליח למצוא לנו עוגן, מעסיק, או אולי לימודי דוקטורט, משהו שיאפשר לי להסביר לעצמי ולעולם, איך אני עוזבת את ישראל כרגע. לא מצאנו אפשרות כזו והחלטנו שנצא לרילוקיישן עצמאי.
במידה של אופטימיות, עשינו רשימה של דברים שחשובים לנו במקום שנגור בו – המובילים היו שמש וים, ולצד זה היה לנו חשוב גם שתהיה קהילה ישראלית, תחבורה ציבורית טובה, בית ספר יהודי או בינלאומי, היה לי חשוב שזו תהיה עיר ובאזור שנוכל להמשיך ולפתח את הקריירות שלנו".
איך נבחרה ברצלונה?
"עלו כל מיני רעיונות ובהם גם ברצלונה. בדצמבר 2022, חבר של ברנע מברצלונה חיפש החלפת בתים עם תל אביב, אז קפצנו על ההזדמנות ונסענו לשבוע בכריסטמס.
בשלב הזה כבר שיתפנו את הבנות במחשבות שלנו ובמהלך אותו השבוע הלכנו להציץ על בית הספר, שהיה סגור בגלל כריסטמס, הסתובבנו בשכונות וגלגלנו עוד את הרעיון. תוך כדי הביקור שאלתי את עצמי כל הזמן: "אנחנו באמת הולכים לעשות את זה? זה קורה?". מתוך המחויבות לישראל, היה לי קשה לקבל את ההחלטה. אבל כשחזרנו לארץ כבר אמרנו בקול רם שאנחנו נוסעים, הלכתי לבקש את ברכת הדרך מההורים שלי, סיפרנו לחברים, התחלנו לחשוב על פרנסה ובאוגוסט 2023 הגענו".
איך השתלבו הבנות?
"שתיהן לא רצו לעבור בהתחלה. הן הגיעו בגיל שכבר היו להן חברויות משמעותיות בארץ, תכניות לעתיד וכדומה. ולמרות זאת, ההשתלבות שלהן הייתה חיובית. הן לומדות ב'התקווה' (בית הספר היהודי) וביחד איתנו וכמובן גם אחרי ה- 7.10, הגיעו הרבה משפחות ישראליות חדשות, אז זה עזר להן להרגיש שהן לא לבד. היום שתיהן במקום טוב".
עריכת דין הוא מקצוע שמורכב לצאת איתו לרילוקיישן, איך בחרת לנהל את זה ולשמור הקריירה שלך?
"את המשרד שלי הקמתי באוגוסט 2020, בעיצומה של הקורונה, כך שכבר הייתי מורגלת היטב לעבודה מרחוק והאמנתי שאוכל להמשיך כך גם מחו"ל. היות שדיברנו על מעבר לשנתיים-שלוש, אז הרגשתי שזו תקופה שאני מסוגלת להמשיך לשמר בה את הפעילות מרחוק. לא ידעתי איך זה יעבוד בדיוק, הנחתי שלא אצליח לפתח את המשרד יותר מדי, אבל לפחות שאוכל לשמר את העשייה עם הלקוחות הקיימים.
ברנע במקביל נדרש להמציא את עצמו מחדש לגמרי, אחרי שבארץ הוא היה בעלים של עסק בתחום האירועים. עם המעבר הוא צלח אתגרים לא פשוטים של גישור על פערי שפה, תרבות, גיל… אבל היום הוא מנהל רשת מסעדות של ראמן בברצלונה, ויש עוד תכניות בקנה".
אז איך הלך בפועל המעבר של המשרד שלך מהארץ לספרד?
"בפועל זה עבד טוב משציפיתי. המשרד כן התפתח, שוק העבודה בארץ מאוד לא יציב בשנים האחרונות וסביב המלחמה צפו המון סוגיות בתחום של דיני עבודה, שאליהן נדרשתי. היה לי חשוב לשמר את השם והמוניטין שכבר היו לי אז הייתי מאד פרואקטיבית ועשיתי הרבה פעולות. בין השאר אני פעילה בלשכת עורכי הדין ונתתי שם הרצאות בתחום שלי.
בשנתיים האחרונות אני מדורגת על ידי Dun&Bradstreet (חברת דירוג עסקי בינלאומית), כאחד המשרדים הטובים בישראל לדיני עבודה, וזאת בזמן שאני יושבת עם המחשב שלי בברצלונה – כך שהכל אפשרי".
ומה היה מאתגר?
"היו וישנם אינספור אתגרים – קודם כל הבדלי מנטליות. כי לא משנה כמה שאני ישראלית, כשאני לא נמצאת בארץ ותוך כדי פגישת זום עם לקוחה יש לה אזעקה – זה משפיע. יש אמוציות ואשמה ותחושה של מרחק.
בנוסף, עברתי לספרד כדי לנשום, ובפועל הרבה מהעיסוק שלי בשנתיים האחרונות הוא שוק העבודה הישראלי בימים של מלחמה. קשה להמשיך לעסוק בצורה כל כך אינטנסיבית במשק הישראלי המורכב כשכל מה שרציתי זה שקט מזה, אז רגשית זה קשה.
מבחינה טכנית היו קשיים קטנים, כמו למשל כשנסגרה גישה לאתרים ישראליים שאני עובדת איתם.
בהיבט של העבודה אונליין, העובדה שעובדים רק מהבית ולא היברידי, הופכת את ההיכרויות הבינאישיות ליותר מורכבות, הן לוקחות יותר זמן. בנוסף, לצד השני הרבה פעמים יש תחושה, שבגלל שאני בברצלונה אז אני בחופשה תמידית – מה שכמובן לא נכון.
עריכת דין היתה מקצוע מאוד מקומי, יש חוקים שמחייבים לשהות במדינה בדברים מסוימים כמו תצהירים וכדומה. היום, בעקבות הקורונה ובזכות ההתפתחות הטכנולוגית, כן אפשר לעבוד אונליין. יש עדכונים בנושא הזה על ידי לשכות עורכי הדין בארץ ובעולם, שבעקבותיהם ניתן היום לקיים ועדות מנהליות אונליין, דיונים מסוימים בבית משפט אונליין, גישורים, שימועים. אני יודעת על משרד עו"ד גדול בארה"ב שהפך כולו לאונליין ואין להם בכלל משרדים. אז יש התפתחויות בתחום שלנו, הוא חשוב וצריך להישאר, אבל גם צריך לשנות את פניו ולקפוץ לשלב הבא".
היו לקוחות שעזבו כתוצאה מהמעבר שלך?
"היו מעט לקוחות שהמעבר שלי הטריד אותם, היו שנרתעו מזה, אבל לא היו לקוחות שעזבו. היו כאלו שהיו שקטים בחודשים הראשונים אחרי שנסעתי ולאט לאט הם חזרו כשהיו צריכים משהו. הם למדו לעבוד בדרך הזו. בסופו של דבר רוב העבודה שלנו היא במיילים, כתיבה, טלפון. רוב העיסוק המקצועי שלי הוא לא בליטיגציה ובתי משפט.
אני מניחה שמורכבות התקופה 'סייעה' לי בהיבט הזה, כי בעקבות המלחמה וההסתגרות בבתים, גם עורכי הדין שנמצאים בארץ לא פגשו את הלקוחות שלהם, וגם היתה לגיטימציה גבוהה יותר לעבודה מחו"ל, כי הרבה אנשים נסעו לחו"ל מיד אחרי שפרצה המלחמה.
במשך השנתיים שבהן אנחנו בספרד היו דיונים ספורים שנדרשתי להגיע אליהם פיזית ואכן הגעתי. זו כמובן היתה גם הזדמנות לבקר את המשפחה".
איך התמודדת עם הקושי הרגשי שתיארת?
"אני אוהבת את התחום שבו אני עוסקת כי הוא משפיע על אנשים ועל עסקים ולמעשה על כל המשק. הדרך שבה משרטטים חוקי עבודה ומדיניות בתחום, משפיעה ומשנה חיים של אנשים, ולאורך הקריירה שלי הייתי שותפה בתהליכים משמעותיים של חקיקה ומדיניות. הידיעה שאני משפיעה, ושיש אנשים שעבורם חקיקה מסוימת מיטיבה ואחרים שעבורם פחות – זה קושי רגשי. אז אני רגילה להתמודד עם קשיים רגשיים בקריירה שלי".
ובכל זאת, מה את עושה בשביל עצמך במסגרת הרילוקיישן, כדי לתת מקום לנשימה?
"ברצלונה היא נהדרת, אנחנו אוהבים לחיות כאן. אני אוהבת להגיד שהיא הריבאונד הכי טוב שאפשר לבקש. אנחנו מטיילים הרבה, גם מחוץ לעיר, יש לנו קהילה מדהימה, מצאתי פה חברות לחיים – וזו זכות בגילי להכיר חברות חדשות. אני מרגישה שעצם המגורים כאן זה ריפוי בשבילי. רק האפשרות להסתובב ברחוב ולא לחשוש, זה נעים. אבל זה כן מלווה בשלל רגשות אשם".
אז למעשה את ממשיכה את העשייה המשמעותית שלך בארץ גם מרחוק. חשבת לנסות להתאים את המקצוע שלך גם לעבודה כאן בספרד?
"עריכת דין הוא מקצוע שמחייב רישוי מקומי, כך שאני לא יכולה לעבוד כעורכת דין בספרד אבל כן יכולה לייעץ, לתת שירות לישראלים שחיים כאן או למקומיים שצריכים ייעוץ בינלאומי.
המשרד שלי היה צעיר כשהגענו וחשבתי כל הזמן איך אני יוצרת כאן משהו חדש, שיוכל לפרנס ולהחזיק. חיפשתי משרות רלוונטיות בלינקדאין, יצרתי קשר עם הרבה עורכי דין מקומיים, שתיתי קפה עם כל מי שהכיר מישהו שהיה רלוונטי, כתבתי ברשתות החברתיות בניסיון באמת לייצר קהילה מקצועית מקומית שאוכל להיעזר בה.
המאמץ נשא פירות ואכן יש לי קולגות פה בברצלונה שאיתם אני מקיימת שיתופי פעולה, אני מעבירה להם לקוחות והם מעבירים אלי. אפילו היה ניסיון עם לשכת עורכי הדין של קטלוניה, לקיים מפגש שבו אני ועיתונאית ממוצא איראני נדבר על זכויות נשים בישראל ובאיראן ועל עשייה משפטית אקטיביסטית. פרטי המפגש כבר פורסמו ואז הייתה אחת התקיפות בין ישראל ואיראן ולצערי הלשכה ביטלה את האירוע משיקולי אבטחה.
אבל אני מתמידה, יוזמת ועושה מאמצים לייצר מהלכים יצירתיים.
הודות למהלכים האלו לאחרונה נכנסתי לבורד של ארגון בינלאומי של ה- OECD שעוסק בקידום ערכי תרבות ויצירה באירופה.
בימים אלו ממש אני נכנסת לשלב חדש בקריירה שלי, כשותפה במשרד עורכי הדין ERM, משרד ישראלי שמתמחה בעשייה בינלאומית. באמצעות השותפות, תהיה לי אפשרות להציע שירותים יותר רחבים ללקוחות בינלאומיים וללקוחות ישראלים שמחפשים ייעוץ בינלאומי. זה מאפשר לי המשך התרחבות וצמיחה".
מרגש! בהצלחה! ולצד כל זה את מנחה סדנאות AI לעורכי דין. איך זה נולד?
"אני מאמינה בלמידה מתמשכת לאורך החיים והקריירה. דווקא בגלל שאני עוסקת בשוק העבודה, אני רואה כמה הנושא הזה של למידה מתמשכת הוא רלוונטי, בפרט עם שינויי הקריירה התכופים – אז חשוב לי גם לחדש את עצמי וגם להעביר את המסר הזה הלאה.
מתוך המקום הזה, הלכתי לעשות סדנת AI אצל אישה מוכשרת, אבל הסדנה עסקה הרבה בויז'ואל ופחות בכלי AI שמתאימים לעריכת דין. פניתי אל המרצה ושאלתי אותה אם מעניין אותה שנבנה ביחד סדנה מותאמת לעורכי דין. היא הסכימה והתחלנו לעבוד על זה. כששיווקנו את הסדנה, זה לא התרומם ולא היתה הרבה התעניינות, אבל כן התחילו לאט לאט להגיע לידים. באיזשהו שלב לשכת עורכי הדין בישראל התחילה להזמין סדנאות, ומאז זה כבר נכנס לתנועה. אלו סדנאות שמותאמות לצרכים של עורכי דין – אני מספקת את הפן המשפטי וההיבט הרגולטורי ושירה מביאה את הפן הטכנולוגי והיישומי. זה מאוד כיף ופותח את הראש".
והיום גם עורכי הדין כבר מעוניינים לעלות על הגל של ה-AI.
"עורכי הדין ידועים כמי שלא ממהרים לאמץ טכנולוגיות וחוששים מהן או נמנעים, אנחנו סקטור שמרני וזה טבעי. כמו שלפני 20 שנה נרתענו מגוגל ולפני 15 שנה לא נתתי ללקוחות את מספר הטלפון הסלולרי והיום הלקוחות שלי פותחים את היום עם הודעות קוליות ממני בוואטסאפ.
אז הרבה דברים משתנים בעולם, אבל אני לא חושבת שזה יוביל את עולם העבודה בשנים הקרובות לכך שלא יצטרכו עורכי דין, אבל זה כן משנה את סוג המיומנויות שצריך, ולכן חשוב לשלוט במיומנות הזו, לדעת מה הכלים האלו יכולים ולא יכולים לעשות עבורנו. יש כבר לא מעט פסקי דין שעוסקים בעורכי דין שציטטו בבית המשפט פסקי דין שהומצאו על ידי AI. זו התנהלות מסוכנת עם כלי טכנולוגי, גם ברמת עורך הדין הפרטי וגם ברמת המקצוע המשפטי כולו. אז מאוד חשוב להבין את גבולות הגזרה והיכולות של הכלים האלו ולרתום אותם לצרכים שלנו תוך כדי שאנחנו שומרים על ערכי המקצוע".
טיפ קטן ממך אלינו בנושא AI?
"כמו שאני אומרת לעורכי הדין, לא לפחד ולא לברוח. לנסות, לשחק, זה רלוונטי לכל תחום. מצד שני, לא לחשוב שהוא חבר שלנו ולהכיר גם במגבלות."
מה המחשבות המשפחתיות שלכם לעתיד?
"כרגע החלטנו לא להחליט. הקלפים נטרפו ב- 7.10 ומאז ברור לנו שהמצב בישראל מאוד לא יציב. המחויבות הראשונה שלנו היא לבנות שלנו ואנחנו ממתינים לראות מה ילד יום. בינתיים אנחנו פה ונעים לנו".
למדנו ממך על תושייה ויוזמה, מה את ממליצה למי שיצאו לאחרונה או יוצאים בקרוב לרילוקיישן?
"לעשות רילוקיישן מטעם עצמך זה מאוד מאתגר. אני עברתי עם מקצוע שלא קל להעברה, ואני חושבת שהעצה הכי טובה שיש לי תמיד – היא לקפוץ למים. בא לכם לעשות משהו? תעשו אותו. זה לא פשוט אבל תמיד שווה לנסות.
היו אינספור דברים שניסיתי בדרך ולא הצליחו – מיילים שלא נענו, מפגשים שלא יצא מהם כלום, מפגשי קפה שבוטלו, אבל לצד זה כל אלו שהצליחו הם אלו שבזכותם אני פה.
אני מאוד מאמינה בכוח של קהילה לעזור לאנשים. אני עושה את זה עבור אחרים ולא מתביישת להיעזר גם באנשים שלא מכירים אותי. אני מאמינה שרוב האנשים סביבנו שמחים לחבר, לעזור. זה מבורך. בטח בתוך קהילה מהגרת וזרה.
אני מאמינה מאוד ביוזמה ועשייה ובלא לפחד לקום גם מאי הצלחות. כל אי הצלחה היא למידה.
ודבר נוסף, יש משהו מאוד מרגש בחוויה הזו שבגיל 40 פלוס יש הזדמנות מחודשת לגלות חוזקות, יכולות. גם חולשות. לאתגר את עצמך גם במקומות שהם פחות קלים. בסופו של דבר, אלו כאבי התפתחות וגדילה – אלו לא כאבים של חוסר יכולת. וזה מרגש".
