השבוע, לאור ההסכמים שנחתמו מפלגות PP ו־Vox באראגון ובאקסטרמדורה, עלה לסדר היום הציבורי מונח חדש, משמעותי ליחסים בין המפלגות: "עדיפות לאומית". מה אומרת העדיפות הלאומית? היא למעשה נוגעת לאחת הסוגיות שהכי מסעירות את ספרד: מעמד המהגרים, גם אלו התושבים, שמבקשים להשתרש בספרד.
בהסכמים המקומיים, האיזוריים, נחתם עקרון לפיו תינתן עדיפות במתן סיוע בדיור ושירותים ציבוריים לאזרחי ספרד ולתושבים המשתרשים בה. מה הכוונה משתרשים? אותו עקרון ההשתרשות שמעניק תושבות, בוחן: מגורים במקום, יכולת השתכרות, להיות באמת חלק מספרד.
הסיקור התקשורתי הניח שברמה המקומית ניתן יהיה ליישם את העקרונות הללו, ללא סתירה עם החוקה הספרדית. אבל מפלגת Vox החליטה לקחת את הנושא צעד אחד הלאה, למבחן ציבורי של מפלגת ה-PP והמחלוקות בין הצדדים, במקום ההסכמות. לכן העלתה את העקרון להצבעה בקונגרס, כשהיא בוחנת בעצם את מפלגת ה-PP על עמדתה, בפומבי.
המפלגה נקטה עמדה. מפלגת Vox התעקשה על העדיפות הלאומית לאזרחים בלבד. אבל מפלגת ה- PP דרשה מצדה לאפשר את ההטבות גם לאלו שמשתרשים, שמוכיחים זיקה, תושבים, לא אזרחי ספרד, שמנהלים כאן חיים. מצב בו מהגר עשוי להיות לכל הפחות עשר שנים. מפלגת Vox סירבה להכניס את השינוי, ומפלגת ה-PP התנגדה להצעה, וזו נפלה כשכל הסיעות, מלבד Vox, מתנגדות לה.
במעוף הציפור הדבר נדמה כמו חידוד עמדות בין הצדדים, לקראת מערכת בחירות עתידית, ובדיקה בפועל של מה יוסכם על הצדדים, ומה לאו. ההצבעה הפכה מסוגיה מקומית, לדיון ארצי. למעשה העמידה מפלגת Vox את מפלגת ה-PP תחת זרקור, בו עיתון ABC גורס כי המפלגה תידרש לשינויי חקיקה, אם וכאשר תגיע לשלטון, כדי לעמוד בהסכמים בין הצדדים, ואילו עיתון El Mundo מביא את גרסת ה-PP, לפיה יהיה קל ליישם זאת על הבסיס הקיים. כך או כך, המדיניות הארצית המוצעת מהחיבור, עולה לסדר היום הציבורי.
אז מה עוד כוללים ההסכמים בין הצדדים?
כתבות השבוע כללו עשרה צעדים עיקריים, שהם בסיס המדיניות, ועוד פירוט של הסכם 117 הסעיפים באראגון, כולל התייחסות מה מקומי ומה דורש שינויי חקיקה ארציים.
כאן עולה נקודה נוספת: למרות הקריאות לשינוי חוק ההגירה, לא עולה מההסכמים כי מפלגת ה-PP התחייבה לשנות חקיקה ארצית, אלא בעיקר ליישם את העקרונות במסגרת החוק הקיים. במקביל, מפלגת Vox מנסה להביא את הסוגיה לרמה הארצית, ולחייב את מפלגת ה-PP, להצהיר בפומבי האם תפעל לשינוי חקיקה כזה.
הגירה:
ההסכמים כוללים שורה רחבה של צעדים. בתחום ההגירה, הם קובעים החמרה בתנאים לקבלת סיוע ושירותים, לצד קריאה לשינוי חוק ההגירה הארצי (Ley de Extranjería). עם זאת, מן הנוסח לא לגמרי ברור באיזה היקף מדובר בדרישה אופרטיבית לשינוי חקיקה, ובאיזה מידה מדובר בהצהרה כללית או הפניה לממשלה המרכזית. בין הצעדים: קידום החזרת מהגרים בלתי חוקיים, החמרת הפיקוח על רישום תושבים, והגבלת גישה לשירותים למי שאינם עומדים בתנאי הזכאות. חלק מהצעדים – כמו הקמת מרכזי החזרה במדינות שלישיות, או שינויי מדיניות רחבים יותר – ממילא אינם בסמכות אזורית, ולכן לא ברור כיצד ובאיזה תנאים ניתן יהיה ליישמם בפועל.
סיוע חברתי:
בתחום הדיור והסיוע החברתי, ההסכמים מפרטים כיצד ייושם עקרון “העדיפות הלאומית” דרך קריטריונים של “השתרשות”. בין היתר, נקבע כי יידרשו שנות רישום מינימליות כתושב (empadronamiento) — עד עשר שנים לרכישת דיור ציבורי וחמש שנים לשכירות, וכן יילקחו בחשבון פרמטרים כמו תרומה כלכלית, עבודה, קשרים משפחתיים וזיקה לאזור. בנוסף, נקבע כי תינתן עדיפות למי שמוכיחים “השתרשות אמיתית, ממושכת וניתנת לאימות”.
חקלאות וסביבה:
ההסכמים כוללים התחייבות להגן על המגזר החקלאי מפני רגולציות אירופיות, ובפרט מהשלכות “ההסכם הירוק”. באראגון, Vox קיבלה שליטה ישירה בתיק הסביבה והחקלאות לראשונה. כולל סמכויות בתחום ניהול משאבים, מניעת שריפות ואישור פרויקטים. בין הצעדים שנכללו: ביטול מסים סביבתיים, הקלה ברגולציה, קידום עבודות ניקוי וניהול של נהר האברו, וכן צעדים להגנה על שימושים חקלאיים בקרקע ולהגבלת פרויקטים של אנרגיה מתחדשת באזורים מסוימים.
ההסכמים כוללים גם שורה של צעדים נוספים:
הפחתות מס, הקלות במס רכישה, קידום מדיניות ילודה, הרחבת היצע הדיור הציבורי, והחמרת צעדים נגד תפיסת נכסים בלתי חוקית. באראגון נכללו גם צעדים בתחום החינוך והתרבות, בהם שינוי מדיניות לשונית.
במישור המשפטי, חלק מהצעדים אינם ניתנים ליישום מלא ברמה האזורית ודורשים שינוי חקיקה ארצית. ההסכמים עצמם כוללים קריאה מפורשת לממשלה המרכזית לבצע שינויים, במיוחד בחוק ההגירה. עם זאת, ל־PP ול־Vox אין כיום רוב פרלמנטרי שיאפשר זאת, ולכן יישום מלא של חלק מהצעדים תלוי בהתפתחויות פוליטיות ברמה הארצית.
בתוך כך, ב־PP מבהירים כי הם רואים בעקרון “העדיפות הלאומית”, עיקרון שניתן ליישום רק במסגרת החוק הקיים. לכן הם מדגישים את קריטריון “השתרשות”, ככלי שמאפשר להעדיף על בסיס זיקה ולא על בסיס אזרחות בלבד. לפי מקורות במפלגה, גישה זו נועדה להימנע מהפרת עקרון השוויון ולהבטיח שהמדיניות תישאר במסגרת החוקתית.
במקביל, ב־Vox ממשיכים ללחוץ להרחבת העיקרון. לפי דיווחים, המפלגה פועלת לקדם יוזמות נוספות ולהביא מקרים קונקרטיים שיחייבו את PP להגדיר את עמדתה. בכך, ההסכמים אינם סוף התהליך, אלא נקודת פתיחה ללחץ פוליטי מתמשך.
גם במאמרי המערכת בעיתונות, ניכרת התייחסות למהלך. בעיתון El Mundo נטען כי עצם אימוץ עקרון “העדיפות הלאומית”, מעביר את הדיון הפוליטי למסגרת זהותית, שבה המהגר מוצג כגורם מרכזי ללחצים על שירותים ציבוריים ולמשבר הדיור – הנחה שהמאמר מגדיר כמוטעית. מנגד, בעיתון La Vanguardia, הדגש הוא על המהלך הפוליטי: כיצד Vox משתמשת בהסכמים, כדי ללחוץ את מפלגת ה-PP ולמשוך אותה לעמדותיה, תוך יצירת מתח פנימי במפלגה והעמדתה במבחן פומבי.
האירועים של השבוע ממסגרים את המשך הדרך – האם עקרון “העדיפות הלאומית” יישאר במסגרת הסכמים אזוריים בנוסח מרוכך, או יהפוך להצעה לחקיקה ארצית; עד כמה ניתן ליישמו במסגרת החוק הקיים; ועד כמה PP תהיה מוכנה להרחיב את ההסכמות עם Vox – או להציב להן גבול.
