שני צלמים, שתי יבשות, ולילה אחד שמרגיש אחרת.
לא לפני הרבה זמן חגגנו את ליל הסדר. עוד אירוע שחלף ואולי נשכח, כשהאבק מהמצות שקע והשגרה חזרה.
״מה נשתנה?״ הייתה המציאות עצמה.
שני צלמים, צלם וצלמת, מביאים כאן הצצה ללילה ההוא.
דרך העדשה שלהם, הם מנסים ללכוד את המתח שבין הבית שעזבו לבית שהם בונים, בין המלחמה הרחוקה לשקט המקומי, ובין התקווה לגעגוע.
*
תמרה ברסקי / לתקווה יש שוב משמעות
זה היה הפסח הראשון במקום החדש הזה שאנחנו קוראים לו עכשיו בית.
השנה החג היה מלווה במשמעות אחרת – היציאה לחיים חדשים.
תחושה של שחרור מסוג אחר, שחרור ממשהו שהטריד, הפריע, ואיכזב.
יציאה מהסיסמא לפרקטיקה.
יציאה מהמאבק הארוך ותחושת היאוש והמילכוד, מהחלטה לעשייה.
יציאה למסע וחיפוש אחרי משהו חדש.
אוויר חדש.
הזדמנויות חדשות.
לתקווה יש שוב משמעות.
ועדיין יש רעש – בחג ובכלל. הדאגה לחברים בארץ, ללא נודע, לנירמול והטירוף שלא רואים סוף.
צילמתי נופים יפים ופריחה, כדי לשתף עם החברים בארץ, לשלוח קצת נעים ונחמה. לרוב לא שלחתי.
וצילמתי את הבנות שלי, במחשבות שלהן, במבטן לעבר החלון והנוף עוצר הנשימה.
תוך כדי אני מנסה לנחש על מה הן חושבות – אתגרים, חלומות, געגועים, אומץ וחשש, כנראה… כמו המחשבות שלי.
שהחג הזה והבאים אחריו יהיו טובים, לכולנו.
תמרה ברסקי
20 שנה בארגנטינה.
30 שנה בארץ.
עכשיו כאן.
לאינסטגרם של תמרה: @tamarbarsky
ולאתר: www.tamarabarsky.com
*
אדם דש / לילסדר בקראוון
החג האחרון עבר עליי בתחושה מוזרה. להיות כאן בספרד, כאשר המשפחות והחברים שלנו בישראל סופגים טילים במלחמה מול איראן. לדעת שערב חג ולא להרגיש איזו אווירה כלשהי, מעצימה אצלי בימים האלה תחושת ניכור ותלישות.
כמשפחה מעורבת שבה אני היהודי – ישראלי, זה עליי להביא את התכנים האלו,אם אני רוצה שמשהו מהמסורת הזו יישאר ושהבת שלי, שנולדה בישראל תכיר את התרבות והמסורת ממנה בא אביה. לא התכוננתי לכך ולא לקחתי בחשבון את התפקיד הזה שייפול בחלקי.
במקביל, במדינה זרה, אנחנו מוקפים בין היתר גם במשפחות ישראליות, דבר אשר מעורר שאלות ומחשבות ביחס למשמעות של קהילה, פוליטיקה, שייכות ועוד.
בתקופת החגים ובזמן מלחמה, לא ניתן להתחמק מהשאלות האלו. כיצד כל משפחה נותנת ביטוי לחג? עם מי נפגשים? איך יוצרים משהו חדש? איך מדברים על המלחמה והמצב בארץ? איך כל אחד מרגיש כאן בכלל, בתור זר או מהגר, ממדינה שנתפסת באופן כה קונפליקטואלי במקום בו אנחנו חיים.
בסופו של דבר מצאנו את עצמנו ברגע האחרון בקראוון קטן וצפוף, מצטרפים ל״סדר פסח״ עם חברים ישראלים.
אכלנו מצות ומרק עם קניידלך, שרנו מה נשתנה והילדים בעיקר התבוננו.
לאינסטגרם של אדם: @adamdashphoto
