במסעה ממוזיקאית מבצעת בישראל, דרך מדריד, ולנסיה ועד ברצלונה, מאי הפכה ליוצרת מוזיקת עולם. למדתי ממנה כיצד הגירה יכולה לחשוף כישרונות וכיוונים יצירתיים, לדחוף לפעולה וליזמות, לצד חיבורים וגילויים חדשים. 

הרומן של מאי עם הכינור החל בגיל שש. "זה סיפור אהבה מורכב, כי זו לא רק אהבה, זה הרבה אמביוולנטיות, אבל זה מעבר לזה. זו זהות. זה באמת חלק ממני מלפני שאני זוכרת את עצמי." היא מספרת. 

לאחר שירות צבאי כמורה חיילת, המשיכה בלימודי מוזיקה והופיעה עם תזמורות ולהקות שונות בישראל, כולל הסימפונית ירושלים, תזמורת מזרח מערב, שלמה ארצי, קטיפה שחורה ועוד. 

״פה מוזיקת עולם, נחשבת זמר סנגלי שעושה מוזיקה סנגלית. צריך קצת להמציא את הסצנה. ואנחנו מחפשים את המקומות שפתוחים אלינו סגנונית. פה המוזיקה שלנו היא נישתית" 

לפני כשבע שנים וחצי הגיעה לספרד. 

"לפני כן למדתי תקופה בגרמניה, במסגרת הלימודים שלי באקדמיה למוזיקה. כל הזמן הייתי אומרת שאם השפה היתה ספרדית היה לי כיף יותר. כמה שנים אחר כך, התקבלתי לבית הספר ריינה סופיה במדריד, שהוא מקום מעולה ללימודי מוזיקה קלאסית. ובאמת התאהבתי במדריד, בכמה שהאנשים נחמדים ובאווירה. 

אחרי שנה במדריד נשארתי עם טעם של עוד. לא רציתי לקפל. התקבלתי ללימודים ב Barklee Collage Of Music בולנסיה".

התנסויות חדשות ונטוורקינג בינלאומי 

בברקלי, החלה ליצור בעצמה מוזיקה, ושם גם הכירה וגיבשה את הקבוצה שאיתה היא מנגנת עד היום. 

"העולם המרכזי שלי תמיד היה המוזיקה הקלאסית. ברקלי הוא מקום שמיועד למוזיקה עכשווית. פתאום היו שיעורי בית ליצור משהו, וזה הכריח אותי להביא את המוזה. משם, אחרי שהלחנתי קטע, ידעתי שאני צריכה בשבילו למשל, קלרינט, גיטרה חשמלית ותופים. פניתי לאנשים שאני מכירה את הווייב שלהם, ולאט לאט זה נבנה".

ההרכב שיצרה, שאקאטה (SHAKATA), פועל עד היום, גם כשחלק מחבריו התפזרו בעולם, חלקם חזרו למדינותיהם והתחלפו. ועדיין, הם מהווים קבוצה בינלאומית: מאי מישראל, המתופף מברזיל, הקלרינטן סיציליאני והגיטריסט והבסיסט הם מארגנטינה.

איך החוויה של עבודה עם אנשים מכל העולם משפיעה על המוזיקה?

"זה היה ונשאר עניין, כי אני באמת צריכה באיזושהי רמה עמוקה לכאורה, להתפשר מוזיקלית על כך שהם לא באים מאותו רקע שלי, אבל זה גם מאפשר דברים. כשאני אומרת למתופף מה הווייב שאני רוצה, הוא לא תמיד מכיר את הרפרנסים שלי, הוא לא יודע מה זה בלקן ביט בוקס. אז אני גם מראה להם, וגם צריכה לקבל את זה שהם יביאו לי דברים אחרים. לטוב ולרע זה יישמע אחרת. ואז יוצא משהו יותר מעורבב, ומהבחינה הזאת זה שונה ומעניין, אולי יותר ממה שהיה יוצא לי בארץ". 

התיאורים שלה נשמעים לי כמו יצירה משותפת, שגדולה מסך חלקיה. אני תוהה באילו עוד מרחבים אפשר לאמץ את המבט שמבקש ליצור יחד – עם רפרנסים חדשים וקבלה של השונות. 

איך אתם מגדירים את הסגנון המוזיקלי של הלהקה? ‎

"אנחנו בעצם פיוז'ן אתני", היא מתארת את הכלאיים שיצרו הנגנים השונים מכל העולם. "וזו שאלה ממש עמוקה וחשובה. התעשייה מאוד רוצה לשים אותך בתוך קופסה, כדי שאפשר יהיה להגיד משהו שמייד אפשר לדמיין מה הסאונד שלך. קצת קשה לנו לעשות את זה, ואנחנו גם בקלות נשמעים כמו רשימת מכולת. הווייב הוא די בלקני, ומעבר לזה יש טעמים של ערבי, ברזילאי ולטיני, עם נטייה לרוק. 

בארץ היה מאוד קל להבין את זה. בישראל יותר מכירים את הקונספט של פיוז'ן, איי-ווה, בלקן ביט בוקס, יאמן בלוז, ופה מוזיקת עולם, נחשבת זמר סנגלי שעושה מוזיקה סנגלית. אנחנו לא חבר'ה מבולגריה שעושים מוזיקה בולגרית, אז אנחנו לא בקופסה. צריך קצת להמציא את הסצנה. ואנחנו מחפשים את המקומות שפתוחים אלינו סגנונית. פה המוזיקה שלנו היא נישתית". 

*

לא רק יוצרת. יזמת בעולם משתנה

מתוך מחשבה על פתיחות לסגנון הייחודי שלהם, עם סיום הלימודים בולנסיה, מאי עברה לברצלונה. 

"חשבתי לחזור למדריד, אבל הבנתי שבברצלונה כנראה יהיה לי יותר מקום עם הסגנון הזה. בברצלונה יש באופן מוצהר, סצנה של מוזיקת עולם מאשר במדריד. אלא שאז גיליתי שהסצנה הבינלאומית בברצלונה, הלכה ונעלמה עם השנים", מאי מספרת.

"בעולם הפוסט-קורונה, קבוצות תיאטרון, הלהקות ומרחבים תרבותיים כמו ג'אמים, הולכים ונעלמים. עסקים נסגרו, מוזיקאים הסבו לעבודות אחרות, והתעשייה לא התאוששה לגמרי, עד עכשיו. התרבות בכל העולם עדין לא חזרה לעצמה. התנועה היא של להתמרכז למיינסטרים". 

בסדנה בת שעתיים, המשתתפים לומדים לנגן מקצבים קלאסיים ממקומות שונים בעולם, מתנסים בנגינה בכלי הקשה, והופכים לתזמורת. בתהליך, מתגלות נקודות ההשקה המשותפות לתרבויות שונות.

היא מציינת שזה שיח שלא ייחודי רק לברצלונה, ההיעלמות של אמנות מגוונת יותר. "יש סצינות ונישות תרבותיות שנעלמו. שכמות העשייה והמגוון ירד. יש חדשות שקמו, אבל מודל עסקי קל יותר, הוא ללכת למשהו גנרי ולא ליצור מקומות מענינים ועם אופי. לכן למשל כל הברים נראים אותו דבר." 

ובכל זאת את ממשיכה להניע את היצירה שלך ואת הלהקה. אז איך זה להיות מהגרת-יוצרת בסיטואציה הזו? ‎

"באמת לא קל להשתלב, כי מאוד עוזר להיות מקומי. קשרים זה משהו שנבנה כל החיים. בארץ, זו שלולית, אולי יותר קל להיות מהגר מוזיקלי שמגיע לארץ, כי הכל כל כך קטן. 

לוקח זמן להתערבב בתוך הסצנה, להכיר ולהתמצא. ולא לדבר בקטלנית זה גם בעיה. ‎אבל אני עובדת קשה, דרך אנשים שמכירים לי אנשים. אני מנסה לייצר משהו אחר, לפנות למקומות שפתוחים לזה."

כשמאי מתארת את העשייה שלה, נראה שהיצירתיות שלה, החיבורים שהיא בנתה לעצמה במשך השנים, והאנרגיות הייחודיות שלה מצליחות למצוא מקום לביטוי שלה. היוזמות והמאמצים של מאי הביאו את הלהקה להשתתפות בפסטיבלים ומיזמים בינלאומיים.

הלהקה השתתפה עד כה בפסטיבלים כמוBabel Sound Festival  בהונגריה, Kavč Festival בלובליאנה, בבלבואה ועוד.

ומעבר להופעות, הם השתתפו בתכנית היזמים של Programa Incuabadora Reina Sofïa. בתכנית הייחודית השתתפו ופותחו יוזמות מוזיקליות עם התייחסות תרבותית או חברתית ייחודית. שאקאטה השתתפו כפרוייקט שמציג את הרב תרבותית והפלורליזם שמאפשרים את היתרונות של הגיוון וההכלה.

במסגרת האינקובדורה פיתחה מאי יחד עם הלהקה מופע-סדנה שהם קוראים לו Workshow, המיועד לארגונים ועסקים. בסדנה בת שעתיים, המשתתפים לומדים לנגן מקצבים ממקומות שונים בעולם, מתנסים בנגינה בכלי הקשה, והופכים לתזמורת שמנגנת יחד עם הלהקה. בתוך החוויה, מתגלות נקודות ההשקה המשותפות לתרבויות שונות.

"זה למשל פרוייקט שאנחנו מאוד רוצים לקדם. אני ריאלית ויודעת שזה לא קל להרוויח מלהקה, אבל זה פשן-פרוג'קט. כרגע אנחנו באיזה מקום שאנחנו מצליחים לקיים את עצמנו ולא רק להוציא. 

יש לי הרבה אמונה במה שאנחנו עושים, הקהל מחבק אותנו, יש לנו מוצר איכותי ואנחנו רוצים להביא את זה לעוד ועוד קהלים."

לצד כל אלו, היא מספרת שהמורכבות עולה כשאת לא רק מוזיקאית מהגרת, אלא גם מישראל. 

"אני לא אומרת שאני ישראלית בהופעות כי אני לא רוצה שיצעקו לי בוז. בעבר היינו אומרים מאיזה מדינות אנחנו, הפסקנו להיות ממדינות, הפכנו להיות רק מכל העולם. המצב כרגע הוא ממש רע בארץ, אבל עם הזמן גם פה נהיה קשה יותר" 

*

השיחה עם מאי הזכירה לי שמוזיקה היא שפה אוניברסלית, אך היוצרים שלה, נושאים עמם את המטען התרבותי והזהות של מקום מוצאם. 

נדמה לי שעם האתגרים, מאי הצליחה לארוז את הכינור והזהות שהוא הביא איתו לחייה, ולמלא את הקייס הזה, בהרבה גילויים חדשים, תוכן, מפגשים, ותעוזה. 

ההופעה הבאה של שאקאטה, תתקיים ביום שבת ה-13 ביוני, Marula Café ברצלונה.

ואפשר למצוא אותם גם:
באינסטגרם
בספוטיפיי
בפייסבוק

או לתמוך ב-Bandcamp , שם אפשר לקנות את הEP