פתיחת שנת הלימודים היא תמיד עניין מרגש. על קשת הרגשות נפגוש את הציפייה, הדאגה, השמחה, הפחד… אבל כשמדובר בילדים ונוער ישראליים שמתחילים שנת לימודים במדינה חדשה, בשפה זרה ולעיתים בצל חוויות מאתגרות שהגיעו איתן מימי המלחמה בישראל – האתגר הופך למורכב פי כמה.
רבים מאיתנו עסוקים ביומיום שלנו בשאלות כמו: איך נעזור לילדים להתמודד בזירה החברתית החדשה? מה עושים כשבבית שלנו יש ילד או ילדה שלא מעוניינים בכלל להשתלב? או חוששים ללכת לבית הספר? איך מבחינים בין קשיי הסתגלות טבעיים לבין תמרורי אזהרה שדורשים התערבות מקצועית?
פתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות טובה לשאול שאלות אלה ואחרות את מוריה לזניק, פסיכולוגית ודוקטורנטית לפסיכולוגיה קלינית ישראלית, שחיה באזור ברצלונה בעשר השנים האחרונות. מוריה עברה בעצמה את המסלול, כאמא שהגיעה לספרד עם שני פעוטות, היום מתבגרים. היא עובדת בקליניקה 'לאון', ומתמקדת בהחלמה מטראומה וביכולות בינאישיות.
מנקודת מבטך כאשת מקצוע וכאמא מהגרת, מה האתגרים העיקריים של ילדים ונוער ישראלים שמשפחותיהם בחרו לעבור לספרד.
"הגירה היא אירוע משנה חיים ועוצמתי, כמו הורות למשל. קשה להבין את המשמעות של המהלך הזה, באותה מידה שלא ניתן להבין הורות ממש, עד שנולד לנו ילד. זה לא משנה אם קראנו הרבה ושוחחנו עם אנשים שעברו זאת, בסוף מגלים את המהות רק אחרי שיוצאים לדרך.
הסתגלות למדינה חדשה זה הליך ממושך שיכולים להתחלף ולהתערבב בו רגשות נעימים כמו התרגשות, הקלה, הרפתקה, ביחד עם רגשות קשים כמו בדידות, געגוע וכאב.
עבור ילדים, החוויה שונה מזו של המבוגרים – אין להם יכולת ראייה מקיפה, אין להם תפיסה של זמן, הם חיים בעולם של כאן ועכשיו. עבורם הגירה היא חוויה של אובדן של כל מה שהיה יציב קודם והסתגלות לעולם זר. עבור הרבה ילדים, המעבר וההסתגלות הם תהליך מורכב ומבלבל. החדשות הטובות הן שרוב הילדים יסתגלו טוב יותר מההורים שלהם, הם רק צריכים תמיכה מתאימה בתקופת המעבר".
למה אנחנו מתייחסים כתקופת מעבר?
"זו שאלה מעניינת, יש פסיכולוגים שמחלקים את ההגירה לשלוש תקופות, השבועות לפניה, החודשים הראשונים אחריה ואז – כל השנים שבאות לאחר ההתחלה. הגירה זה תהליך שלא מסתיים, זו בעצם יכולת להיות שייך לשתי תרבויות שונות או יותר. יש מבוגרים מהגרים שנשארים תמיד בתחושת זרות למקום שבו הם חיים ויש מהגרים שתוך כמה שנים מרגישים בבית. עבור ילדים, תחושת שייכות היא חיונית, ילד זקוק להרגשה שהמקום שהוא חי בו הוא הבית".
אז מה בעצם האתגרים העיקריים שעשויים להעסיק את הילדים שלנו? הרבה פעמים אנחנו, ההורים, מתקשים לראות את הדברים מנקודת המבט של הילדים והנוער, נשמח שתעזרי לנו להסתכל על הדברים גם מנקודת מבטם.
"כל ילד הוא עולם ומלואו ויש שונות שמושפעת מגילאים ומהאופי של הילדים. לצערי אין לי נוסחה גנרית, למעט המלצה חמה לברר מה קורה אצל כל ילד בפנים, על הייחודיות שלו והנסיבות שלו. החוויה הראשונית, שבה הילד לא מבין מה אנשים סביבו אומרים, היא חוויה של ניכור מהסביבה וחוסר אונים. לכן אולי הייתי ממליצה, לשים הרבה דגש על רכישת השפה ולעזור בבית ככל הניתן. אפשר גם להצטרף לכל מיני קבוצות ולמפגשים חברתיים שבהם לילדים יש הזדמנות להכיר את בני גילם שחיים כאן.
ילדים שהגיעו לספרד במהלך השנתיים האחרונות, הם לא כמו מהגרים ישראלים אחרים שהגיעו לפניהם. אלו ילדים שחוו חרדות וסטרס של מלחמה, הסביבה בארץ בשנתיים האחרונות הינה סביבה סוערת וקשה מאוד.
יכול להיות שדווקא עכשיו, כשהמשפחה הגיעה למדינה אחרת, מדינה בטוחה, עשויים להתגלות מתח, תשישות, מועקה. במקרה של פחדים וחוסר שקט מתמשך, מומלץ לפנות לאיש מקצוע".
ואיך את רואה את ההבדלים באתגרים בין ילדים ונוער?
"ככלל, ככל שהילד יותר קטן, המעבר קל עבורו יותר. באיזור גיל ההתבגרות, הילד לא תמיד מעוניין בקירבה ובשיתוף שלנו וזה מצריך מההורה יכולת "לשחק במגרש של מישהו אחר". מה זה אומר? תקשורת עם מתבגר מבוססת על היכולת של ההורה למצוא את המקום שבו הילד מרגיש בנוח ויכול להפתח אליו. אם הילד אוהב כדורסל, נשב לראות איתו כדורסל, אם הוא רוצה שנסיע אותו, נדבר איתו באוטו, בדרך.
יש מתבגרים שיש להם תקשורת קלה עם ההורים ויש הרבה מקרים שבהם נדרשת מההורים סבלנות ואת היכולת להבחין מתי המתבגר יכול לדבר איתם. לרוב הם לא רוצים ולא צריכים להתמך בהורים שלהם ולכן במקרה שלהם, חברים בני גילם הם בעלי חשיבות רבה יותר להסתגלות ולחוסן שלהם. מסגרות כמו חוג טיפוס, מועדון סיירות או תנועת הצופים יכולות לתת הרבה תמיכה בגילאים האלו".
ומה לגבי בני נוער שעדיין לא יצרו חברויות או עדיין מתקשים עם פערי השפה?
"הגירה, כמו כל משבר, כרוכה בסבל… הורים לא יכולים ולא צריכים למנוע מהילדים שלהם את כל החוויות של חוסר נוחות ותסכול. המטרה היא ללמד אותם להיות אנשים שיכולים להתמודד עם מצבים מורכבים. התרומה של ההורים היא בהבנה שלהם, ביחס מכבד, הקשבה ונוכחות מחבקת.
יום אחד בעתיד, כשהילד ישתלב, אפשר להזכיר לו, שהיה לו מאוד קשה אבל הוא הצליח להתגבר על הקשיים. זו המשמעות של צמיחה מתוך משבר וכך ילדים לומדים לפתח חוסן נפשי".
איך אנחנו יכולים לתפקד היטב כהורים תומכים כשגם אנחנו בתוך רעש, דאגות והתמודדויות משמעותיות, סביב ההגירה ובכלל?
"הורים ככלל, צריכים להשתדל להיות אנשים די מאוזנים, עם חיים מלאים ככל הניתן, תקשורת טובה והרבה סבלנות. זה נשמע פשטני אבל זה לא מובן מאליו.
הגירה היא משבר מטלטל גם עבור ההורים, בהתחלה הם מוצפים בסידורים, דאגות לעתיד וניסיונות להבין את הסביבה. בתחילת הדרך, גם ביקור בסופרמרקט במדינה חדשה הופך למשימה, כל היום מתמלא בניסיונות להתמקם.
בתוך כל היומיום החדש הזה, אין את מערכת התמיכה שנשארה במדינה הקודמת.
אז אם אני צריכה לבחור דגש אחד להורים, זה שבהגירה כל החיים מתהפכים וככל שאתם תתמודדו יותר בסבלנות ובאופטימיות עם השינויים שלפניכם – כך גם לילדים תהיה תמיכה טובה יותר.
מי שנמצא בתוך קושי, צריך לעזור לעצמו מתוך חמלה עצמית. גם לנוח לפעמים וגם לעשות את מה שנעים לו כדי למלא את המצברים. ספרד מדינה עתירת תענוגות, אם זה טיולים בטבע המדהים שלה, המסיבות ברחובות או התרבות העשירה שיש כאן. אפשר פשוט להיכנס לאוטו ולנסוע למדינות אחרות, אפשר ללכת לסדנאות. כל אחד ומה שמתאים לו.
בניגוד למהגרים שהגיעו פעם, היום יש קבוצות בפייסבוק, קבוצות בוואטסאפ, יש קהילות של זרים מכל העולם. יש כאן עולם של מועדוני ספורט, יש קבוצות מתנדבים, יש קהילה יהודית וישראלית. יש הרבה מקורות של תמיכה, חברה והנאה. זה תהליך ממושך שבמהלכו אנחנו בונים לעצמנו חיים שלמים. צריך בעיקר סבלנות".
לאיזה תמרורי אזהרה בהתנהגויות של הילדים כדאי לשים לב?
"כל שינוי לרעה בהתנהגות של הילד הוא קריאה לעזרה. בשנה הראשונה להגירה, נראה התנהגויות שמעידות על הלחץ שהילד נמצא בו. ילד, בהתאם לאופי ולנסיבות – יכול לכעוס ולהתפרץ, לבכות בקלות, להתלונן המון, להסתגר בתוך עצמו, לפתח חרדות, פוביות והרגלים כפייתיים או להתנגד להורה בתכיפות גבוהה. חשוב לשים לב גם להתנהגות של התמכרות למסכים, שהיא סיכון מרכזי היום לבריאות הנפש. כל אחד מהסימנים האלו בגילאים צעירים, מצריך מתן תשומת לב לילד".
איך כדאי להתייחס להתנהגויות האלו, לסימני האזהרה?
"ישנן שתי דרכי תגובה נפוצות שכדאי להיות מודעים אליהן:
– התגובה הראשונה היא שההורים לא יכולים לשאת את הסבל של הילד, אז הם יכולים ללא כוונה להתעלם מהרגשות שלו. להגיד לו שהכל בסדר, לא נורא, לא כואב לך בכלל ו'תראה-איזו-גלידה-טעימה'. זה עשוי ליצור תחושת בדידות ונטישה אצל הילד.
– התגובה השנייה היא לגונן עליו יותר מדי, לדבר עם המורה כל שבוע, לארגן לו כל הזמן מפגשים חברתיים, לרצות לדבר איתו ולטפל בו כאילו הוא צעיר יותר מגילו כאשר ברקע יש למעשה הרבה חרדות של ההורה. זה נעשה מכוונה טובה אבל המסר שהילד מקבל זה שהוא חלש והמצב נוראי.
כשילד עובר משבר, ההורה צריך לנסות לשמש עבורו כעוגן. יש חשיבות גדולה לנוכחות רגועה ולהקשבה. צריך לציין את הרגשות: הגעגועים, העצב, התסכול והכעס. להציע הבנה, לאו דווקא פתרונות. ילדים הם סתגלניים וגמישים יותר מההורים שלהם, אם נותנים להם מקום להיות עצובים וכועסים ומתבלים את החוויה ברגעים של קירבה והנאה משפחתית, הם יכולים להתגבר ולהתחזק.
אם ישנם סימני מצוקה ממושכים, או אם ההורה מרגיש שהוא לא יודע איך לתמוך בילד, מומלץ לפנות לאיש מקצוע".
הזכרת את נושא ההתמכרות למסכים שעלולה להוות סיכון מרכזי לבריאות הנפש. לצד זה, עבור הרבה ילדים בשלבי ההגירה זו חלופה נוחה כשאין עדיין חברים, כשההורים עסוקים בהסתגלות, כשפחות פשוט לרדת למטה לשחק בכדור.
"הטכנולוגיה היא נפלאה ויש לה הרבה שימושים חשובים. עם זאת, שימוש במסך שמחליף חיי חברה הוא מזיק מאוד והמינונים הם חשובים. לטווח הארוך, מסכים במעבר למדינה חדשה יכולים להגביר תחושה של בידוד חברתי וכדאי להיות ערניים לכך".
עד כמה לדעתך הורים יכולים להשפיע כאשר יש התנגדות של ילדים או של נוער להשתלב? כשהם בוחרים לשמור על מרחק, לא להיטמע, לא ליצור חברויות?
"התנגדות בחודשים הראשונים היא טבעית וצפויה. מדובר בחלק מתהליך ההתאבלות של הילד על החיים הקודמים שלו ועל הנוכחות של כל האנשים שהוא אוהב והפכו לרחוקים.
אחד הגורמים שהופכים את משימת הקליטה למורכבת יותר עבור הילדים היא אם הם מרגישים שאחד ההורים מצטער שהגיע למדינה החדשה, חולם לחזור למדינה הקודמת או אולי פשוט הפך למדוכדך וחסר חיות בעקבות המעבר.
אם כך, ההשפעה של ההורים על הילד מתחילה בגישה שלהם עצמם למעבר, לתושבי המקום ולמדינה החדשה. זו לא חייבת להיות התאהבות ממבט ראשון, אבל גישה סקרנית ופתוחה להכיר מצד ההורים מסייעת לכל בני הבית.
לפי הספרות המחקרית המקצועית, בריאות נפשית במקרה של ילדים מהגרים נמדדת בקבלה של התרבות שממנה הם הגיעו, כלומר, בכך שהם לא מתביישים במוצא שלהם. מהצד השני, היא נמדדת במידה שבה הם לומדים להסתגל למדינה הנוכחית. לכן, ילד מהגר שלאחר השנה הראשונה מבטא דחייה כלפי המקום שבו הוא גר או לא מצליח להשתלב בכל היבט שהוא – מומלץ לפנות לטיפול מקצועי כי מדובר בבעיה משמעותית".
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדים עם פתיחת שנת הלימודים?
"הייתי ממליצה להורה לוודא שהמחנכים מודעים לחוויות שהילד עבר לפני שהוא הגיע. למשל, אם הוא היה מפונה, או העובדה שהוא רץ למקלט תחת מתקפות טילים. בהרבה מקומות בספרד אין הכרות עם החוויה של הצד הישראלי. רצוי שהמחנכים של הילדים יבינו קצת מאיזו סביבה הילדים מגיעים ויוכלו להיות יותר רגישים כלפיהם.
מעבר לכך, פתיחת שנת הלימודים כשלעצמה היא מבורכת. שגרה היא עוגן מצוין, גם להורים וגם לילדים ומערכת החינוך בספרד יודעת לרוב, לשלב מעולה ילדים ממדינות אחרות".
מה חשוב שנדע וניקח בחשבון כהורים, ביחס למערכת החינוך בספרד, בהקשרים האלו?
"הקליניקה בה אני עובדת נמצאת בברצלונה ובסנט קוגט, לכן אני יכולה לדבר על ההיכרות שלנו עם מערכת החינוך באזור הזה. נתקלתי בעיקר במורים נפלאים, וזה אחד מהדברים האהובים עליי בספרד. הם אומנם לא מדגישים את הרמה האקדמאית, התוכן ורמת הלימוד, אבל יש להם דגשים אחרים, מאוד יפים, על ערכים, עבודת צוות ואמפתיה.
המורים שעבדנו איתם, ברוב המוחלט של המקרים, רגישים ומגוננים על התלמידים שלהם. הרמה האנושית של המורים כאן ככלל, היא גבוהה מאוד. המהגרים שאני מכירה בספרד, מרוצים מהמערכת החינוכית והילדים משתלבים טוב מאוד".
צידה קטנה לדרך לכולנו לסיום?
"היות שהכתבה מיועדת למשפחות שהגיעו מישראל, ורבות מהן הגיעו לאחרונה, אשמח להגיד להן כמה מילים… המדינה היקרה שלנו הייתה בשנים האחרונות מקום מטלטל וכאוב, אולי במיוחד למי שמגדל בה ילדים. הגעתם למדינה שיש בה את איכות החיים מהגבוהות בעולם ויש פה הרבה מהגרים מאושרים. אני מאחלת לכן ברכת ברוכים הבאים והצלחה רבה".
