שיחה עם ד"ר זאב מאור, מייסד המכון ללימודים יהודיים בברצלונה.
כשסיימתי את שיחת הראיון הלכתי לסרט אקראי, מה שהיה בשפה שאבין. לא בדקתי מראש על מה הסרט ששמו ״האישה הכי עשירה בעולם״, הספיק לי לדעת שהשחקנית הראשית שלו היא איזבל הופר (הופעת משחק יוצאת דופן). עשר דקות לתוך הסרט והופיע היהודי הראשון על המסך. אי אפשר לברוח מזה, גיחכתי לעצמי, עוד סרט יהודי? האם בכלל יש עוד יהודים איתי בקהל הקטן הזה? למה הם צריכים לשאת את זה, עוד סרט עם יהודים, עוד סרט עם שואה, צללים, אשמה. התסריט מבריק, הדיאלוגים שנונים ועמוקים, המטאפורות חזקות. אחת מהן נחרתה בראשי ״את שומעת את הצליל הזה? פק, פק? הגשם הפסיק, אבל אפשר עדיין לשמוע את הטיפות״.
הטיפות האלו, עליהן הייתה בעצם השיחה שלי עם זאב מאור, מייסד ה-The Institute for Jewish Studies Barcelona (EJB).
מאור הינו הוא בעל תואר דוקטור בפילוסופיה מבית הספר האירופי לתארים מתקדמים (EGS) בשוויץ, תואר שני באדריכלות ולימודים אורבניים מאוניברסיטת פוליטניקה של קטלוניה בברצלונה (UPC) ותואר שני בפילוסופיה וסביבה מהאוניברסיטה העברית. בנוסף הוא גם אמן, אוצר וכותב. את המכון ללימודי יהדות, הקים עם המייסדת השותפה, ובת זוגו, נטלי קרטס, המנהלת האמנותית של LABA – מעבדה לתרבות יהודית הפועלת במכון.
מיעוט שמנכיח את עצמו: תורם וגם לומד מהסביבה
ספר לי איך התחלתם?
"הגענו לספרד ללמוד ארכיטקטורה בברצלונה לפני יותר מ-20 שנה, ומאז חיינו באירופה ותקופה בארץ. כשחזרנו לברצלונה, רציתי להעמיק בטקסטים של יהדות ספרד, כשהדרך העדיפה שלי ללמוד היא ללמד. חשבתי שאמצא פה באחת האוניברסיטאות תוכנית של Jewish studies ואוכל להציע איזה סמינר. להפתעתי גיליתי שדווקא בספרד, המסגרת האקדמית של Jewish studies לא קיימת בכלל. זה משונה בעיקר בגלל המקום המרכזי שיש לספרד במחשבה היהודית ועל אף שהתרבות היהודית הימי-ביניימית נוכחת פה מאוד בנוף המקומי. כך שבעזרת ארגון דומה, ששימש לנו השראה (פאידאיה: המכון האירופי ללימודי יהדות בסטוקהולם), הקמנו את ה-EJB שהוא מכון בינ-אוניברסיטאי שסטודנטים מאירופה, והשנה גם ממרוקו, תורכיה וארה״ב, מגיעים לתוכניות לימוד ומחקר במגוון הבטים של יהדות ספרד, מימי הביניים ועד ימינו. מעבר לתוכניות האקדמיות, המכון מציע גם ״בית מדרש למחשבה יהודית״ הפתוח לציבור, תוכנית עמיתים לאמנים מקומיים LABA, ומשמש כחממה לפרוייקטים תרבותיים וחברתיים“, מתאר זאב.
"המקום אינו גדול, ואנחנו לא מפרסמים, אבל מחצית מן התלמידים המגיעים לבית המדרש שלנו הם לא יהודים, אלא ספרדים שמרגישים חיבור לתרבות היהודית. יש כאלה שפשוט סקרנים", הוא מוסיף.
ספר לי על הפילוסופיה שעומדת מאחורי העשייה של המכון?
״בזירה של האקדמיה הספרדית אנחנו מבקשים לבסס מוקד של לימודים ומחקר אינטרדיסיפלינארי של התרבות היהודית. ובהקשר האקדמי האירופי, יש לנו מחויבות לסיפור המקומי של יהדות וספרד (וקטלוניה).
בזירת השיח הפנים יהודי, אנחנו ניגשים ליהדות כתרבות מנקודת מבט ביקורתית ופתוחה ובכך אנחנו גם מציעים אלטרנטיבה, למגמות של הקצנה והסתגרות דתית בעולם היהודי ובישראל. הארגון מנסה להציג אלטרנטיבות מבחינת התפיסה היהודית", הוא אומר ומרחיב :"הרמב״ם לדוגמה, מייצג יהדות שלא מפחדת- לא ממדע, לא מפילוסופיה. עבור הרמב״ם, לימודי הטבע הם הדרך להתקרב לאלוהים וזה חלק ממה שמייצג גם הפלורליזם של נקודת המבט הימי-ביניימית. זה התדר שאנחנו משדרים אותו היום במכון מבחינת מה שיש למסורת היהדות לתרום. אנחנו גם פתוחים למה אפשר ללמוד גם מדתות אחרות."
"מבחינת אסטרטגיות יהודיות של התמודדות עם המרחב הלא יהודי בגלות, היו שתי גישות היסטוריות, שיש להן שני מושגים בלאדינו המתארים אותן – הראשון הוא callades שמשמעותה להיות בשקט, לשתוק, לעשות את הדברים בצנעה ומתחת לראדר. זו אסטרטגיה עתיקה.
הביטוי השני הוא hableremos שמשמעותו הפוכה. זו האסטרטגיה העכשווית, בה אנחנו נוקטים במכון: להנכיח את היהדות במרחב. עם כל החבילות שלה. אחרי מאות שנים ללא יהודים, הספרדים גם לא יודעים בדיוק מה זה. יש להם רק הסיפורים, והסיפורים מטבעם מתרחבים, משתנים, יש חדשים ואנחנו נותנים לזה מקום. לכן אנחנו רואים חיוניות בכל שיתוף פעולה. זה חשוב.
שיתוף הפעולה המשמעותי שלנו הוא עם קרן מתנאל. זו קרן מלוקסמבורג שהקימה גב׳ ז׳ואל אפללו והם פועלים במגוון תחומים ברחבי העולם. הם איתנו ומאחורינו מההתחלה, ובלי התמיכה שלהם, כל הפעילות שלנו לא יכולה הייתה להתקיים ובטח לא באופן שבו היא מתקיימת, ואנחנו מוקירים להם תודה. יש תורמים נוספים למכון, אבל קרן מתנאל היא המרכזית"
השיחה מפליגה, לכיוונים רבים. אנחנו מדברים על התעוררות המזרחיות בעשורים האחרונים בארץ, שהפכה את ישראל להיות מעבדה לרב תרבותיות, ההתעוררות הזו שהקדימה את אירופה, על קיבוץ הגלויות. עולם הפיוט הינו דוגמא מצויינת שבה דווקא ישראל מקדימה את העולם. המכון עושה את זה מתוך אירופה.
חיבורים מלב ברצלונה וברחבי ספרד
מאז הקמתו, מפעיל המכון כמות מכובדת של פרוייקטים מגוונים, ולב הפעילות היא בברצלונה.
"אנחנו מתייחסים לעיר ברצלונה עצמה, כחלק מהקמפוס שלנו וגם כטקסט. חשוב לנו להסתובב בעיר, שיהיו סיורים בעיר, בארכיונים", ממחיש זאב את חשיבות המרחב, בו פועלים הפרוייקטים השונים. הנה כמה מהם, על קצה המזלג:
בית מדרש
בית מדרש ברצלונה הוא מסגרת ללימוד מחשבה יהודית וטקסטים קלאסיים מן המסורת היהודית מהתנ״ך והתלמוד ועד פילוסופיה יהודית, קבלה והגות מודרנית – מתוך גישה פתוחה, ביקורתית ובין־תרבותית.
"אנחנו לוקחים את הטכניקה של הלימוד בחברותא, ואת המתודולוגיה של הפרשנות ומשתמשים בה, כדי ללמוד טקסטים קלאסיים של שלוש הדתות" מרחיב זאב. "השנה למשל יהיו בעיקר סטודנטים יהודים ומוסלמים, שילמדו טקסטים מהיהדות והאסלאם. בבית המדרש מקיימים את מסורת הקו-וידנסיה– המושג של חיים משותפים מימי הביניים. זה כמובן סוג של מיתוס, אבל אנחנו בוחרים לטפח את המיתוס בצורה של דיאלוג תרבותי בין-דתי"
בית המדרש הקרוב יתקיים בחודש יוני, ויציע שבוע של לימוד בין דתי, סביב טקסטים יהודיים, נוצריים ומוסלמים, בתוך כך מפגשים על סיפורים תנכיים, זיכרון והיסטוריה, פילוסופיה ודת, חצד שיחות ציבוריות על חוויות יהודיות ומוסלמיות בברצלונה של ימינו.
בנוסף, בימים אלו ממש, יושק מרכז התרבות היהודית – איסלמית בברצלונה, שיפעל במסגרת המכון ללימודי יהדות. במסגרת ההשקה יתקיים בחודש יוני כנס פתיחה ראשון שיעסוק בקשרים ההיסטוריים, והעכשווים, בין תרבויות יהודיות ומוסלמיות, תוך הפגשת חוקרים, אמנים ואנשי תרבות ממקומות שונים.
סמינר מתנאל- ספרד וסמינר קבלה
סמינר מתנאל-ספרד הוא סמינר קיץ בן חודש ימים המוקדש ליהדות ספרד בכמה אספקטים: טקסטים, אמנות, מוזיקה, מטבח, גיאוגרפיה. חלק מהסמינר הוא טיול רגלי ב״דרך המורשת היהודית״ “European Routs of Jewish Heritage” שעוברת בקטלוניה-ברצלונה-גירונה-פירנאים.
"זוהי תכנית אקדמאית אינטרדיסציפלינרית ובין אוניברסיטאית" אומר זאב. "מגיעים אליה סטודנטים מכל אירופה והסטודנטים מקבלים בה לימודי יהדות ימי ביניים, ארכיטקטורה, מיסטיקה יהודית ועוד. זו למעשה התכנית האקדמית היחידה שפועלת היום בספרד בתחום המחשבה היהודית. כחלק מהסמינר מתקיימת סדנה בינלאומית לקבלה בה מציגים חוקרי קבלה מובילים את מחקריהם האחרונים. הקבלה היא תחום שמהווה נקודת מפגש בין יהדות ספרד ויהדות אשכנז. היא הושפעה ממסורות מיסטיות אשכנזיות אבל נבנתה על ידי דמויות, טקסטים ורעיונות של יהדות ספרד. זו מערכת שמקיימת ערבוב מסורות ודיאלוג, ובזה יש לנו עניין גדול, משום כך הסמינר שמוקדש לנושא".
בלצ׳יטה (Belchite) – מעבדה למורשת וביקורת
המעבדה ללימודי מורשת ביקורתית היא למעשה סמינר ארכאולוגי בינלאומי שיתקיים בקיץ 2026 בבלצ'יטה שבספרד, ומשלב עבודת שטח ארכאולוגית עם לימודים תיאורטיים בתחום המורשת הביקורתית, עבור סטודנטים, חוקרים ואנשי תרבות ממגוון תחומים
בלצ'יטה, שבחבל אראגון בספרד, הייתה בימי הביניים עיר שבה חיו יחד זה לצד זה נוצרים, מוסלמים ויהודים, ובה פעלו גם רובע יהודי וגם רובע מוסלמי. במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, בשנת 1937, התחולל במקום אחד הקרבות הקשים בין כוחות הרפובליקה לכוחותיו של פרנסיסקו פרנקו, והעיירה נהרסה כמעט לחלוטין
לאחר ניצחונו של פרנקו הוחלט שלא לשקם את העיר ההרוסה, אלא להשאיר אותה כאתר זיכרון ומורשתו המלחמה. עיר חדשה נבנתה בסמוך, בעוד שהעיר הישנה נותרה כמעט כפי שהייתה לאחר הקרבות. במשך השנים הפכה בלצ'יטה גם לאתר צילום לסרטים (לדוגמא ״המבוך של פאן״ של גיירמו דל טורו, מב״ס).
העובדה שהעיר הישנה כמעט ולא נבנתה מחדש יצרה תנאים יוצאי דופן למחקר ארכאולוגי: לא נבנו שכונות חדשות ולא בוצעו עבודות תשתית עמוקות שפגעו בשכבות הקרקע. כך יכולים החוקרים לחשוף כיום גם את שרידי העיר מימי הביניים, וגם את שכבת ההרס והזיכרון של מלחמת האזרחים, שנוכחותה עדיין מורגשת במקום באופן חזק ומעורר מחלוקת.
לתוך הסדקים האלו, נכנס המכון, מבקש לתת משמעות לסיפור, עם סדנאות שלצד העבודה הארכיאולוגית, נותנת רבדים נוספים, אקדמיים, מורשת ביקורתית. "הכל מגיע ממבט שחוקר את התרבות באופן ביקורתי", מסביר זאב. "איך משמרים לא באופן ניטרלי אלא כפעילות מתוך ההווה, שיש בה מבט מודע לאספקטים החברתיים והתרבותיים של המורשת: מה הנרטיב? איך משמרים? מי משמר? מה בוחרים לשמר? אלו שאלות שנובעות מתוך הבנה ששימור הוא נגזרת של האקלים התרבותי־פוליטי של ימינו
זה נוגע בנו בהווה. אנחנו משוחחים על הדיון הכואב שמתקיים גם בארץ סביב הנצחת ה-7.10 במרחב ואיך נכון לשמר, את הבתים ואת ההריסות וגם את הזכרון.
האם מתוך המחשבה היהודית עלו לכם מחשבות משלכם איך להתייחס לשימור?
זה משהו מעניין, שדורש פיתוח ולימוד. יש את המבט היהודי על זכרון וטראומה וזו קומה אחת, יש את בלצ׳יטה עצמה, ויש את בארי, שהיא עכשיו. וכל אחד מהם הוא קומה נפרדת וכיוון מרתק.
במכון מתקיימים עוד פרוייקטים רבים, כמו קידום הנצחת בית הקברות היהודי בברצלונה, מונטז’ואיק, פסטיבל פיוט שמתקיים החודש ועליו תוכלו לקרוא ב"על הדרך", ועוד שלל פרוייקטים אותם תוכלו למצוא כאן: https://www.ejbarcelona.org/
***
הרוח היהודית
איך הפעילת מתקבלת במקום ובאקלים העכשווי?
"אנחנו מופתעים לטובה מהיחס אלינו- מהאוניברסיטאות ועד העיריה. אנשים שאנחנו פוגשים בעמדות מפתח- הגישה שלהם כלפינו חיובית. אבל אולי בגלל שאני ישראלי, ולא גדלתי באירופה, יש לי לטוב ולרע חוסר רגישות לאנטישמיות. יכולים לעבור דברים שאני לא אבחין בהם שאולי מי שגדל בתודעת מיעוט כיהודי אירופאי כן יבחין בהם. אולי אני מפספס דברים אבל אני מרגיש טוב."
אנחנו משוחחים על המקום הירושלמי ששנינו צמחנו בו, שבגלל הקהילה הס״ט שהשפיעה על התרבות הירושלמית, גירוש ספרד היה קיים מבחינה תודעתית אבל לא קיבל מקום של ממש, אלא תפקד כמו רוח רפאים. גם פה בספרד, הרוח הזו ממשיכה ללוות אותנו.
ומה אתה מדמיין לעתיד?
"יש דחיפות לעבודה שלנו, אבל היא לא מגיעה בגלל ה״ירידה מהארץ״ או ההגירה לספרד או לאירופה. הדחיפות שלי מגיעה ממה שנראית כמו הבעיה היהודית הגדולה ביותר בימינו שהיא האנטישמיות והמאבק באנטישמיות. אני מנסה לתת תשובות על מהי היהדות, מה עושה היהדות עם עצמה ועם העולם.
"אני חושב שהיהדות עצמה שכחה מה התפקיד של שלום במסורת היהודית. אנחנו מחוייבים לא רק לשלום, אלא גם לרדוף אחריו. יש לזה מקום עצום בדת היהודית, במשפט היהודי, אבל למרבה הצער הוא לא חלק מהתיאולוגיה הפוליטית של היום.
"בעיני, נוכחות של התרבות היהודית במרחב הציבורי צריכה להיות למשל אמנים שעוסקים במחוייבות המוסרית של היהודים כלפי העולם, יהדות שמדברת, שעושה דין וחשבון עם עצמה מדברת עם האחר."
אנחנו קובעים שאגיע לשטח עצמו לסקר את מה שקורה בסמינר מתוך החפירות ומתוך הסדנאות; להמשיך לדבר על הקשר בין המכון לקהילה היהודית הותיקה בספרד, ועל נושאים רבים אחרים שהספקנו לגעת רק בזנבם.
