אז נתחיל באישי. לפני שבוע ביקשתי מבני בן ה- 11, שהגיע לכאן בשלהי ה- 8, יודע קרוא וכתוב בעברית, לכתוב טקסט למגזין הנוער. גם מסגרתי לו נושא: שיעשה סקר בין החברים הקטלאנים שלו, מי תומך בנבחרת ספרד, או מי שזהותו הקטלאנית, אינה מאפשרת לו את זה. הוא אהב את האתגר, וגם יכל לדקלם כמובן על כל חבר בכיתה מי בעד ספרד, ומי בוחר את ארגנטינה כמוצא. הוא התיישב לכתוב, ואז נתקע. פעם ראשונה הוא נתקע כשזה אמור היה להיות בעברית, ספרדית כבר קלה לו יותר. ופעם שנייה, לדעתי, נתקע בלכתוב. והוא ילד וורבלי, כמו שאומרים במחוזותינו, לא חסר.
הופתעתי, אני חייבת לומר.
יכולתי לראות לנגד עיני את הדור הזה שמגיע לכאן, עם ערבוב זהויות ושפות, חוויות שייחודיות רק להם, בין הגירה ומלחמה, בין שפה מדוברת לשפה כתובה, בין הווירטואלי לממשי, מחזיקים עולם שבו רק הם מבינים זה את זו, ואנחנו? אנחנו דור אחר. זכרתי את ההתרגשות מלקרוא חוויות של בני גילי במגזיני נוער כשהייתי ילדה, ורציתי למצוא את הדרך להמציא להם את זה, להתחיל ממש בקטנה, וכמובן, לשמר את העברית. לתת לה בית חי בתוך החיים החדשים שנבנים כאן.
יש לומר כי הניסיון ליצור עיתונות ילדים ונוער בעברית מחוץ לארץ ישראל אינו חדש. כבר בשנת 1899 הופיע בליק השבועון "גן־השעשועים", שנחשב לעיתון הילדים העברי הראשון במזרח אירופה. אחריו יצאו לאור עיתונים נוספים בוורשה, וילנה, לודז', קרקוב, לבוב, קישינב וערים נוספות, ובהם "עולם קטן", "החבר", "צפרירים", "הקורא הקטן", "עיתון קטן" ו"עולמי". חלק מהעיתונים התקיימו חודשים ספורים וחלקם שנים, אך מראשית המאה ה־20 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה, התקיימה כמעט ברציפות עיתונות ילדים ונוער בעברית בקהילות היהודיות במזרח אירופה, למרות שהעברית לא הייתה שפת הדיבור היומיומית של רוב קוראיה.
אך האתגר, כך מסתמן, אינו רק העברית, שימורה ומתן בית ברחבי העולם. האתגר הוא נוסף, עצם הכתיבה. כן, הכתיבה של ילדינו בעברית, ולא פחות מכך הכתיבה בכלל. אוצר המילים, היכולת לכתוב, לספר סיפור. להעביר מידע, מילים של בינה, לא מלאכותית. בינה אנושית. רגש אנושי.
אז אנחנו מקימות מגזין נוער.
היום הכתבה של תום, יליד ירושלים, שגדל בוולנסיה, ואוהב כדורגל מושבע. ויש כאן מקום לכולם, לכל בן או בת נוער, שרוצים לחלוק חלק מחווייתם פה, חוויות ההגירה, נקודת המבט השונה בין תרבויות, על איך זה ללכת לבית ספר בפעם הראשונה, על הנסיעות לארץ, על הגעגועים לסבתא, על משחקים אונליין שיוצרים קהילת חברים ווירטואלית מפה או משם, על אלילי המוזיקה כאן, על טרנדים ועוד אלפי דברים, שאנחנו האמת פשוט לא מכירים, ומאוד נשמח שהם יחלקו, אחת עם השנייה, ועם כולנו. הם יכולים לכתוב בספרדית, קטלאנית או עברית, אנחנו נתרגם, הם יכולים לכתוב רק התחלה, אנחנו נעבוד איתם ונתאים, נזרום עם ההתחלות שלהם.
*
לגבריאל גרסיה מרקס יש ספר, המבוסס על סדנת כתיבה שהנחה בשנות התשעים, איך מספרים סיפור, como se cuenta un cuento. בספרו, המקדיש כל חלק לסיפור אחר, מראה מרקס איך סיפור יכול להתחיל מכל דבר, מדימוי בראש, ממילה, ממשפט. ישנן אלפי דרכים, כולן טובות. בקיצור, חברו אותם אלינו, שאלו אותם אם ירצו לכתוב, ואנחנו נעזור.
ואם החזון יצמח, ויקרום עור ומילים, יום אחד המגזין יהיה מודפס, יגיע לבית, או ניפגש ביחד לאירוע חלוקה חגיגי, בו ניתן יהיה להריח את הדפים, ואת הקהילה שנוצרת.
*
ועכשיו, הכי חשוב, רעיון לשם?
