אדם בעקבות גורלו / חלק ראשון

ספרד כתחנת מעבר

הפעם, דרך העדשה של הצלם אדם דש, שעדיין בתנועה.
עוד כחודש הוא יתאחד בברצלונה עם אשתו קטלינה ובתו בת השבע וחצי, מאי,
אחרי כמעט חודשיים וחצי של געגועים.

זהו הפרק הראשון מתוך שלושה, על מסע שהתחיל לפני כשנתיים ועוד לא הסתיים.

שמי אדם. נולדתי וגדלתי בירושלים.
למדתי פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית וחשבתי שאעסוק בטיפול,
אבל נמשכתי מאוד למדיום הצילום, והתחלתי לעסוק בו.

הצילומים כאן צולמו במצלמת פילם והסרט הזה, של 36 תמונות, התחיל להתמלא כשעוד היינו בישראל. שבועיים לפני שהכול התהפך. הוא הסתיים כאן בספרד, בין נובמבר לדצמבר 2023, בשלב השוטטות "חסרת התכלית" שלנו בספרד.

ב־2013, במהלך טיול במקסיקו, פגשתי את קטלינה.
היא מצ׳ילה, אני מישראל.
התאהבנו, ובהמשך היא עברה לגור איתי בארץ.
התחתנו, וב־2018 נולדה לנו בת.

ניסינו למצוא את מקומנו בישראל כמשפחה ״מעורבת״.
נדדנו בין מקומות בירושלים (שם נולדה הבת שלנו), תל אביב, פרדס חנה,
ובסוף הגענו לצפון, למקום שחשבנו להשתקע בו סוף־סוף.

ואז הגיעה המלחמה.

שבוע לאחר שהכול התחיל,
קטלינה ומאי נסעו. קודם לאתונה, ומשם לברצלונה.
גרנו שם תקופה, בכמה עיירות על קו החוף הקטלוני.

בארץ עוד נשאר הבית שלנו עם כל הריהוט והחפצים.
וגורת כלבים שזה עתה אימצנו, לה נאלצתי למצוא משפחה מאמצת.

לקח זמן עד שהבנתי, שחיינו הולכים להשתנות לחלוטין. אך לא ידעתי עד כמה.

באוקטובר ההוא של שנת 23 כשנפרדתי מאשתי והילדה שלי בשדה התעופה
לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שהבת שלי תהיה בישראל.
חשבתי שהן נוסעות לזמן קצר ושיחזרו כשהמצב יירגע.

כעבור חודש הצטרפתי אליהן.

מצאנו את עצמנו מסתובבים בין העיירות שעל קו החוף, צפונית לברצלונה
בלי תכנית או ידיעה לאן ממשיכים.

רצינו לעבור לגור בספרד, אבל לא הצלחנו להבין איך לעשות את זה.

הביורוקרטיה הייתה מסובכת,
ואנחנו היינו מותשים, פיזית ונפשית מהמלחמה וממעבר בין דירות.

אז החלטנו להמשיך הלאה.
נסענו לצ׳ילה, ארץ המוצא של אשתי ושם התחיל הפרק השני של המסע.

לאינסטגרם של אדם: @adamdashphoto

הזמנה:
המדור שלנו – Ventana | ראי מקום, חלון פתוח לנקודות המבט של מי שחיים כאן, בגוף או בנפש.
אם גם לכם ולכן יש מבט משלכם – על החיים כאן, על הדרך, על המעברים – נשמח שתשתפו אותנו!
לפרטים נוספים, פנו אלינו במייל: elpuente161@gmail.com