מדריד בזמן שממתינים

חנה יגר חיה ופועלת במדריד בשש השנים האחרונות. דרכה אל האמנות לא הייתה מובנת מאליה – באוניברסיטה למדה כלכלה ומתמטיקה, משם המשיכה לתואר שני במנהל עסקים, ועסקה בהוראת מתמטיקה בתיכון ובמכללה.

שנת שבתון בה למדה במדרשה לאמנות פתחה בפניה עולם חדש, אשר הוביל אותה להחליט לעזוב הכל ולהתמסר ליצירה. מאז שנת 2006 היא אמנית פעילה, ומציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאונים, גלריות ומרחבי אמנות בישראל, ונציה, הונג קונג ומדריד.

בין עולמות המתמטיקה לאמנות, יגר אינה מזהה ניגוד. בשני התחומים מתקיימת חשיבה יצירתית, ניסיון להבין מציאות דרך סימנים. אלא שבעוד ובמתמטיקה יש פתרון אחד נכון, באמנות נפתח מרחב של חופש, אין תשובה סופית ואין פרשנות אחת מחייבת. לעיתים תגובה של חבר או צופה יכולה לגרום לה לראות בעבודות שלה, דבר אחר לגמרי ממה שהתכוונה אליו מלכתחילה.

מאותה סיבה נובעת גם הבחירה שלה, לא לתת שמות לעבודות. כדי לא לצמצם או לכפות פרשנות.

יגר בחרה בציור כדרך מבע, ועובדת גם ובעיקר באופן קונבנציונלי של שמן על בד.
עבודותיה המוצגות כאן, משקפות את מבטה החד על מדריד. הם הזכירו לנו צילום רחוב, יותר מאשר ציור במובנו הקלאסי.
אלו ציורים שנראים כמו סנאפ־שוטס: הבזקי חיים קטנים שנתפסים ברגעי ביניים, כשהעיר והאנשים שבתוכה ממתינים למשהו, או בדרך לאנשהו.

יגר מתארת את העשייה שלה כמעשה דיבור. ואכן כל ציור מספר לנו משהו – על העיר בוודאי, אך גם כרקע לסיפור אנושי אוניברסלי: לא סיפור גדול, לא אירוע דרמטי, אלא רגעים פשוטים, יומיומיים, אמיתיים – אנשים שממתינים לרכבת, לקפה, ללקוח, לתור שיזוז. ישנן גם התרחשויות, שנלכדו בזמן שהיא עצמה, ממתינה.

הדמויות בעבודות של יגר אינן פונות אל הצופה. לעיתים נראה רק גב, כתף או ראש שמוט; לעיתים הפנים מטושטשות או נעלמות לגמרי. אלו אנשים שנתפסו באמצע, בין תחנה לתחנה, בין תור שזז לאחד שעומד, בין ערות לעייפות.
יש בעבודות האלה משהו שמזכיר את הרגע המכריע בצילום (The Decisive Moment – מונח שטבע צלם העיתונות אנרי קרטייה ברסון), אותו שבריר השנייה שבו התוכן והצורה מתמזגים לכדי תמונה בעלת משמעות: לא בגלל דרמה, אלא דווקא בגלל הפשטות.
כמו בצילום רחוב, אלו רגעים שאין להם התחלה או סוף ברור, ורק הקשב של המתעד מאפשר להם להישאר.

*

גם בחירותיה החומריות פועלות באותו היגיון. יגר משתמשת במה שנמצא בהישג יד – קופסאות קרטון, חוברות הוראות הרכבה של איקאה, ניירות זמניים, חומרים שלא נועדו להישמר. הם מחזקים את תחושת הארעיות, את הצורך לפעול מהר, לפני שהרגע נעלם. לפעמים קשה להבחין מה כבר היה שם ומה נוסף. כמו בעיר עצמה, שבה הכל, כל הזמן בתנועה.

*

הבחירה להציג את גוף העבודות של חנה ב־Ventana | ראי מקום נובעת מהאופן שבו אני מבינה את המושג ״צילום״: לא רק כתיעוד של מציאות חיצונית אובייקטיבית, אלא כתיעוד ויזואלי של הלך רוח, של מצב נפשי. במובן הזה, אין הבדל מהותי בין מצלמה למכחול. גם כאן, מה שנלכד הוא לא רק מה שנראה, אלא איך זה מרגיש להיות שם, באותו ״הרגע המכריע״ שמתועד – רגע שבה העיר נחשפת דווקא כשהיא עוצרת.

*

לאתר של חנה: https://hanajaeger.com/
לאינסטגרם: www.instagram.com/hanajaeger
לפייסבוק: www.facebook.com/hana.jaeger