באחת מקבוצות הוואטסאפ הישראליות בהן אני נמצאת, עלתה יום אחד השאלה:
״היכן ניתן למצוא עגבניות כמו שיש בישראל?״
מאז שעלתה לחלל החמים והסובלני למדי למגוון רחב של שאלות, נותרתי עם תחושת בלבול שממשיכה ללוות אותי עד היום (כן, אני קצת כפייתית…) וכך כל פעם שאני מגיעה לאיזה שוק אי שם, או אפילו לסופרמרקט, אני נעמדת מול דוכן העגבניות, וחוזרת בדמיוני לאותה שיחה, אך עונה לה בצילומים, של המבחר הבלתי נגמר והמשתנה תדיר של השפע האדום-כתום-ירוק-צהוב-שחור הזה.
זה שלוש שנים שאני מתגוררת בכפר קטנטן בין שיפוליו (אני אוהבת את המילה הזאת) של הר, מיני רבים בסביבה, המקיפים את עמק המרינה אלטה שלחופי הקוסטה בלנקה, במחוז אליקנטה Alicante.
למדנו שבכל יום, במקום מסוים בסביבה, יש שוק איכרים.
לדוגמא, ביום רביעי ישנו שוק Orba, שלכבודו סוגרים את הרחוב הראשי של הכפר.
כמה ראשי?
באותו הרחוב בו מצויים הכנסייה, הבנק, בית המרקחת והעירייה.
אורבה אמנם כפר קטן (כ-2400 איש), אבל אולי אפשר ללמוד מכך על החשיבות שנותנים התושבים כאן לשווקים שלהם.
בימי שישי, אנחנו הולכים לשוק שבדניה (Denia).
הפכנו ללקוחות נאמנים ביום שמצאנו שם, ממש במקרה, דוכן ובו מלפפונים כמו שאנחנו מכירים מהארץ – אותו הגודל ולא פחות חשוב, אותו הטעם.
(מאז ההתנפלות הראשונית שלנו ודיווח ישיר על המציאה בשידור חי בקבוצת הוואטסאפ ״ישראלים באזור״, התווספו עוד ועוד דוכנים של מלפפונים אלו. ייתכן והביקוש הגובר לירוקים הקוקטיים, במיוחד בשנתיים האחרונות, הזניק את ההיצע).
עם הזמן, גם המסלול שלנו שם הפך קבוע:
זרי ענק ירוקים – כוסברה, פטרוזיליה, נענע אצל הדוכן ״של הרוסים״
רוקט פראי מתקתק-חריף – אצל הדוכן ״של זה עם הגופיה״
מלפפונים – אצל ״היום הכי זול אצל האמא והבן/הערבי/זה עם המלפפונים הקטנים לעשות חמוצים״
גבינות עיזים – אצל ״של יוני״ כמובן
ורק העגבניות לא זקוקות לשם קוד, כי הן פשוט בכל מקום.
ובחזרה לענייני העגבניות שלנו.
בשבועות האחרונים מסיבות מקצועיות, הרחבנו את רדיוס השווקים שאנחנו סוקרים כאן באזור.
שבוע שעבר הגענו לשוק ימי שלישי שבאלטיאה (Altea).
בתחילה, נראה השוק ככל השווקים שכבר למדנו להכיר: דוכני ירקות ופירות, בגדים, תיקים, אינספור דוכני גרביים וכמובן אוטו-צ׳ורוס. איך עוד לא קם הספרדי שיקים קו רשת שלהם בכל פינת רחוב?
ככל שהעמקנו (ויש הרבה לאן להעמיק, מסתבר), השוק הרגיש לנו יותר ויותר מוכר.
קצת שוק הכרמל, קצת מחניודה. רק שבמקום ״כמה קילו, נשמה?״, ״Cuánto quieres, guapa?״.
אבל תנו לי לספר לכן.ם על דוכן אחד בקרן השוק.
דוכן פינתי, 2 פאות של 6 מטר סה״כ.
עליהן מונחות רק עגבניות.
אם להיות מדויקת, ארבעה-עשר (14!) סוגים שלהן.
באותו הרגע נולדה הכתבה הזו.
אם לדייק, שבוע לאחר מכן, כשחזרתי לשם במיוחד, עם המצלמה שלי.
מה רבה הייתה אכזבתי שהפעם ספרתי רק אחד-עשר זנים.
אבל הן עדין כל כך יפות, אז קבלו אותן:
אבל רגע לפני שכל האדום הזה יסחוף אתכם, נשמח אם תיקחו חלק בקול הקורא שלנו!
#הפואנטה_קול_קורא #הפואנטה_עגבניהמחוץלשוק
אז אחרי שספרתי 14 סוגים של עגבניות, ובפעם השנייה מצאתי רק 11 – החלטתי לבקש עזרה:
תעזרו לי למצוא את העגבניות החסרות.
והן ממש לא חייבות להיות עגבניות ממש!
זה יכול להיות כל דבר שמזכיר לכן.ם עגבניה:
צלחת אדומה, כתם אור, דלעת, שפתון, ספל, עגיל…
כל מה שמעורר בכן.ם את התחושה הזאת של עגבנייה – חמה, עגולה, חיה.
אחרי שצילמתם.ן – הגיע הזמן לשתף!
כדי שנוכל להיחשף, להגיב ולשתף את הצילומים שלכם.ן, חשוב ביותר:
- עקבו אחרינו בפייסבוק ובאינסטגרם
- העלו את הצילום לפייסבוק או לאינסטגרם האישי שלכם.ן
או שלחו לי ישירות בוואטסאפ,
או במייל: elpuente161@gmail.com - תתייגו את @הפואנטה El puente
- הוסיפו את ההאשטאג: #הפואנטה_אדומהאש
בהמשך נפרסם כתבה חגיגית במדור, עם כל התמונות שתעלו ואתם תהיו אלה שתבחרו את הצילום שהכי אהבתן.ם.
הצילום יזכה בתהילת עולם ויוצג בכל הפלטפורמות שלנו!
9 תגובות
אין כמו עגבניות. חולה על כמעט כל אחת מהן.
באמת אין כמו עגבניות!
איזה כיף. סתם, להתרכז בעגבניות, בלי אסוציאציות, בפשטות שנותנת מקום לזכור גם את הביס הראשון, והמיץ על הסנטר, ואת הקטנות שאפשר להכניס אפילו שתיים מהן לפה.
תודה!
עד היום יש לי זכרון מאוד ספציפי מעגבניה ענקית שנגסתי בה כמו תפוח, ומיד אח״כ עוד אחת.
וההתפוצצות בפה של עגבניית השרי הראשונה בחיים שלי…
תודה רבקה!
נהנתי מהקריאה הקולחת והמבדרת, אשלח תמונות בהקדם! בדיוק קניתי עגבניה גדולה עם מרקם פנימי כמו איזה סטייק אנטריקוט 😉😅😋
תודה, איזה כיף לשמוע! ועכשיו מחכה בקוצר רוח לראות את העגבניה שלך:)
כתבה יפה ותמונות יפות. אחפש עגביות בסיבוב הבא בשוק לצלם לך 🙂
נשמח מאוד לראות מה תעלה בחכתך!
כתבה כיפית, תודה!