שמי תמר בנין,
אני מתרגשת להשיק את מדור הצילום במגזין החדש שלנו, בהמשך ישנו קול קורא ואני מזמינה אתכם ואתכן פשוט להגיש!
נולדתי בשנת 1976 בירושלים.
אני אמנית וצלמת. אני גם בת זוג ואמא.
מה אם?
במהלך חיי, תמיד סקרן אותי האפשרות של החיים המקבילים לאלה שלי.
גדלתי בירושלים בבית דתי, בגיל 15 יצאתי בשאלה, התגייסתי, התגוררתי באוסטרליה, התחתנתי, נהייתי מאפרת, התגרשתי, גרתי באנגליה, תל אביב ובסוף חזרתי לירושלים.
בגיל 32 נפגשתי עם עודד והקמנו ביחד סטארט אפ מפואר – 4 ילדים (לא באמת, אחרי הכל בירושלים ממוצע מספר הילדים למשפחה עומד על 3.86), ומעבר להיותם מופלאים, מקור השראה בלתי נדלה והמורים הכי טובים שהחיים זימנו לי,
הם גם קרקע פורייה לתסכולים, כעסים וחרדות…
מה שלפחות מספק חומרים שמצטלמים נהדר.
כל הזמן פינטזתי על חו״ל, לא משנה איפה העיקר שנלמד איטלקית. עודד לא זרם.
עד שהקורונה לימדה אותנו שלא משנה איפה, העיקר שנהיה ביחד.
נשמע רומנטי
לקח לנו עוד 3 סגרים, כמה סבבי בחירות ואירוע רפואי דרמטי אחד, כדי לדחוס את חיינו לתוך 5 טרולי ו4 מזוודות ולרכוש את ששת כרטיסי ׳כיוון אחד׳. ב22/10/22 נחתנו בליסבון.
חלום שלי שפה חדשה
יש אומרים שפורטוגזית מזכירה איטלקית.
וזאת רק תיאוריה אחת שרווחת בנוגע לשפה הזאת ועוד הכי פחות צבעונית (שמעתם גם שפורטוגזית נשמעת כמו רומני שיכור שמנסה לדבר פורטוגזית? כן, זה משפט שעבר הגהה…). אני חושדת שזה קשור לעובדה שזאת שפה שלא מזכירה כלום, אפילו לא את הפורטוגזית הברזילאית.
אחרי חודשיים וחצי של מסע לחיפוש מקום שנוכל לקרוא לו בית, מצאנו יופי אינסופי, אנשים נחמדים, ואוכל אאאמממ…
חתכנו לספרד.
Beni… WhaT*F?!
אנחנו מתגוררים מזה כשנתיים, בכפר קטנטן בדרום ספרד שנקרא Benidoleig.
בזמן שחלף, אני עדין בעיקר מתבוננת, בנוף השונה כל כך ממה שעזבנו, אבל במובנים רבים, גם מוכר ומעורר נשכחות וריחות של זכרונות ילדות מהארץ.
אני מתבוננת גם על הילדים, על בן-זוגי, עליי, על ההורים שהפכנו להיות – בצל ההגירה, אך באור הזמן שקנינו מהרגע שביצענו את הצעד הזה. בהתחלה תיעדתי המון, כמובן. כי הכל חדש ומלהיב – הנוף לפיסת ים, החיים בכפר (אירופה!), מדי הכדורגל, בית הספר הקטנטן שבכפר, הביקורים התכופים בסופר שהפכו לבילוי משפחתי לגיטימי ואפילו מבחר סוגי העגבניות הבלתי נגמר.
היום עיקר הצילומים שלי נעשים למטרות עבודה, אבל כשאני מורידה את הקבצים למחשב, אני עדין מגלה בין הקליקים, צילומים מהחיים שלנו כאן.
מאמינה שבהשראתכם.ן, אזכר בריגוש שיש בתיעוד, שלא בנייד אלא במצלמה אמיתית, ומידי פעם אחלוק איתכן.ם רגעים שכאלה.
זהו קול קורא למביטים ולמביטות, לצלמים ולצלמות, מקצועיות וחובבים:
פתחו לנו תריס לעולמכם המופלא, ולנקודת המבט המיוחדת שלכם לחיים כאן.
מגזין ״הפואנטה״ מזמין אתכם.ן לקחת חלק במדור הצילום החדש שלנו!
אנו מחפשים סיפורים ויזואליים אותנטיים וייחודיים המשקפים את החוויה הספרדית, בנושאים המציעים נקודת מבט אישית ואותנטית, לדוגמא (וממש לא מחייבים):
- חיי יומיום בספרד
- סיפורי הגירה
- מפגשים/פערים תרבותיים
- נופים ומרחבים
- רגעי מעבר והשתלבות
- דיוקנאות אישיים
- מסעות וטיולים
קריטריונים טכניים לשליחה:
- סדרת תמונות (5-20 צילומים)
- גודל תמונה: מינימום 3000×2000 פיקסלים
- JPEG באיכות גבוהה
- יש לשלוח באמצעות WeTransfer או Jumbo Mail בלבד
- טקסט מלווה קצר לתמונות, ומה שתרצו שנדע עליכם.
מוזמנים ומוזמנות לשלוח את העבודות שלכם.ן לכתובת המייל: elpuente161@gmail.com
