בכל חודש מרץ, מחוז ולנסיה הופך לזירה של אש, אמנות ומוזיקה. מה שהתחיל כמנהג צנוע של נגרים בימי הביניים, הפך לאחד האירועים המורכבים והגרנדיוזיים בעולם, המשלב התגייסות בהיקף חסר תקדים של הרשויות וקהילת ולנסיה.
ממדורה שגרתית לקרנבל ענק
מקור הפסטיבל נעוץ בימי הביניים, במנהג של גילדת הנגרים הוולנסיאנית. עם בוא האביב, נהגו הנגרים לנקות את בתי המלאכה ולשרוף את ה"פארוטס" (Parots), מוטות העץ עליהם נתלו עשישיות החורף. עם השנים, המוטות הללו "חופשו" לדמויות אנושיות סאטיריות, שהתפתחו ל"נינוטס" (Ninots), בובות הענק המרהיבות הממלאות את הרחובות בימי הפסטיבל.
פסטיבל של מחוז שלם
למרות שמרכז האירועים הגדול ביותר נמצא בעיר ולנסיה, ה"פאייס" הוא יום חג של אזור ולנסיה כולו (Comunidad Valenciana). חגיגות דומות, הכוללות הצבת פסלים ושריפתם, מתקיימות בעשרות עיירות וערים ברחבי המחוז, כמו סגונטו (Sagunto), טורנט (Torrent), גנדיה (Gandía) ודניה (Dénia). האזור כולו הופך למוקד עלייה לרגל, כאשר כל עיירה מתגאה בגרסה הייחודית שלה ובאמנים המקומיים שלה.
לוגיסטיקה של שנה שלמה
הפאייס אינו אירוע של שבוע אחד, אלא תעשייה שלמה הפועלת 365 ימים בשנה:
- התארגנות הקהילה: האירוע מבוסס על ה"קומיסיונס" (Comisiones) – מאות עמותות שכונתיות המגייסות כספים לאורך כל השנה דרך דמי חבר, מכירות פומביות ואירועי התרמה.
- בתי ספר ואמנים: קיימת גילדה רשמית של "אמני פאייס" (Artistas Falleros). בוולנסיה פועלים בתי ספר מקצועיים המלמדים את מלאכת הפיסול בקרטון, פוליאסטר וקונסטרוקציות עץ. מדובר במקצוע המועבר לעיתים מדור לדור.
- תחרויות ופרסים: הרשות המקומית (Junta Central Fallera) מדרגת את הפסלים לפי קטגוריות. זכייה ב"פרס הראשון" של הקטגוריה המיוחדת היא אות כבוד לשכונה הזוכה.
- היקף כלכלי: מדובר במנוע צמיחה אדיר. מעבר לתיירות, התעשייה כוללת יצרני תלבושות מסורתיות (Indumentaria), להקות מוזיקה שמשתתפות במצעד ומומחי פירוטכניקה.
אגב, הפסלים היקרים ביותר, יכולים להגיע לעלות של מאות אלפי אירו לפסל בודד, במימון הקהילה המקומית.
לוח הזמנים למי שמתכנן להגיע:
החגיגות מתחילות רשמית בסוף פברואר בטקס קריאה חגיגית לפתיחת האירועים: ה"קרידה" (La Crida), אך השיא הדרמטי מתרחש בין ה-15 ל-19 במרץ:
- המסקלטה (La Mascletà, 1-19 במרץ): בכל יום ב-14:00 בדיוק, כיכר העירייה רועדת ממופע של קצב, רעש והדף פירוטכני עוצמתי. זהו לא מופע זיקוקים רגיל, אלא חוויה חושית של קול ורעידות.
- לה פלנטה (La Plantà, 15 במרץ): "לילה ללא שינה" שבו האמנים והקהילה מציבים את פסלי הענק ברחובות, לקראת פתיחת התערוכה תחת כיפת השמיים.
- מצעד הפרחים (L'Ofrenda, 17-18 במרץ): מצעד מסורתי שבו אלפי נשים וגברים בתלבושות תקופתיות, צועדים כדי להעניק פרחים לפסל המדונה (Virgen de los Desamparados), עד שגלימתה עשויה כולה משטיח פרחים מרהיב.
- לה קרמה (La Cremà, 19 במרץ): אירוע השיא בליל סן חוסה (San José), פטרון הנגרים. כל מאות הפסלים, ללא יוצא מן הכלל, מועלים באש בזה אחר זה, כסמל לטיהור, התחדשות ובוא האביב.
איך תחוו את הפאייס כמו מקומי?
הדרך הטובה ביותר היא פשוט ללכת לאיבוד בין פסלי הענק בשכונות השונות.
ועל הדרך לא לשכוח לאכול ולשתות משהו (חוץ ממים):
- אל תפספסו את דוכני הרחוב המגישים בוניואלוס (Buñuelos de calabaza), סופגניות דלעת אווריריות שמטגנים במקום, וטובלים בכוס של שוקולטה (Chocolate a la taza) חמה.
- חפשו את ההורצ'אטה (Horchata de Chufa), משקה קר העשוי מאגוזי נמר, המוגש לצד פארטון (Fartón), הקוראסון של הוולנסיאנים.
- בשעות הצהריים, הרחובות מתמלאים בריח עצים בוערים (לא להתבלבל עם ריח הזיקוקים שילדים מדליקים). אלו הן תחרויות הפאייה (Paella) השכונתיות, שמתבשלות במחבתות ענק, ממש על המדרכות.
- בכל שעה ביום בערך, ניתן ורצוי להזמין קנקן של אגווה דה ולנסיה (Agua de Valencia). זהו קוקטייל מקומי חזק על בסיס מיץ תפוזים טרי (וולנסיאניים, אלא מה?), קאווה ואלכוהול.
טיפ חשוב:
אם אתם מתכננים ביקור, הצטיידו באטמי אוזניים ובנעלי הליכה נוחות. הדרך הטובה ביותר לחוות את ה"פאייס", היא פשוט ללכת לאיבוד בין הפסלים בשכונות השונות.
חשוב לדעת: החגיגה לא מתאימה לכולם
בעוד שהפאייס הוא חוויה אנושית מדהימה, הוא אינו מומלץ כלל לבעלי חיים. הרעש העצום והתדיר של הנפצים ברחובות, לצד הפיצוצים העוצמתיים של ה׳מסקלטה׳, עלולים לגרום לחרדה וללחץ רב אצל כלבים וחיות מחמד אחרות.
