בשבוע שעבר נערך עימות בין שלושת המועמדים המובילים של מפלגות PP, PSOE ו–VOX בבחירות לממשלת קסטיליה ולאון, שייערכו ביום ראשון הקרוב, 15.3. הסוגיות שחזרו על עצמן לאורך הקמפיין נגעו לנושאים המרכזיים שמעסיקים את קסטיליה ולאון: קהילה אוטונומית שהיא הגדולה בספרד, אך עם פחות מ־5% מאוכלוסיית ספרד. רק 24 תושבים לקילומטר רבוע — הווה אומר: כפרים מתרוקנים, אוכלוסייה מזדקנת, צעירים שעוזבים ושירותים חברתיים, בתוכם יותר מכל שירותי בריאות, שלא מצליחים לתת פתרון לתושבים המפוזרים בין אלפי היישובים והרשויות המקומיות.
המתמודדים בבחירות הינם נשיא הקהילה האוטונומית כיום מטעם מפלגת ה־PP, אלפונסו פרננדס מאניואקו, מועמד מפלגת ה־PSOE קרלוס מרטינס ומועמד Vox קרלוס פוליאן. נכון להיום הסקרים מנבאים למפלגת ה־PP עם כ־33% מהקולות ו־28 עד 38 מושבים, מפלגת ה־PSOE עם כ־32% ו־26 עד 35 מושבים, ואילו מפלגת Vox עשויה להגיע לכ־16% מהקולות ו־11 עד 19 מושבים. הנתונים מראים כי מפלגת Vox גדלה, על פי ניתוח הסקרים בעיקר ממצביעים שטרם הצביעו. כמו כן, כמו בשתי מערכות הבחירות האחרונות בקהילות האוטונומיות — באקסטרמדורה ואראגון — מפלגת ה־PP תהיה תלויה במפלגת Vox להקמת ממשלה, מה שטרם הסתייע באקסטרמדורה, כבר שלושה חודשים מתוצאות הבחירות. באופן חריג מפלגת ה־PSOE שומרת על כוחה. כך או כך, היכולת לשיתוף פעולה בין מפלגת ה־PP לבין Vox עומדת שוב במרכז הדיון הפוליטי.
קצת על קסטיליה ולאון: למקום חשיבות היסטורית עמוקה בהתפתחותה של ספרד. קסטיליה ולאון נוצרה מן האיחוד בין שתי ממלכות ימי־ביניימיות — ממלכת קסטיליה וממלכת לאון — שהיו מרכזיות בתהליכים הפוליטיים שהובילו להיווצרות ספרד המודרנית. בעיר לאון נערכו כבר בשנת 1188 אספות הנחשבות לאחד הפרלמנטים הראשונים באירופה שבהם השתתפו גם נציגי הציבור.
כיום מדובר גם באחד האזורים המאתגרים ביותר מבחינה דמוגרפית וכלכלית. כאמור, קסטיליה ולאון היא הקהילה האוטונומית הגדולה ביותר בספרד: שטחה כ־94 אלף קילומטרים רבועים — גדול אף מזה של פורטוגל — והיא משתרעת על פני תשע פרובינציות: אבילה, בורגוס, לאון, פלנסיה, סלמנקה, סגוביה, סוריה, ויאדוליד וזמורה. למרות גודלה העצום, אוכלוסייתה קטנה יחסית ומונה מעט יותר מ־2.4 מיליון תושבים בלבד, כ־5% מאוכלוסיית ספרד.
צפיפות האוכלוסין באזור נמוכה מאוד — כ־25 תושבים לקילומטר רבוע — והקהילה כוללת יותר מ־2,200 רשויות מקומיות, רבות מהן יישובים קטנים. רק כ־60 מהן מונות יותר מ־5,000 תושבים. גם הערים הגדולות יחסית — ויאדוליד, בורגוס, סלמנקה ולאון — אינן יוצרות מטרופולין מרכזי גדול, והמבנה העירוני המפוזר מקשה על אספקת שירותים ציבוריים.
התופעה הדמוגרפית הבולטת ביותר באזור היא הזדקנות האוכלוסייה לצד ירידה במספר התושבים. בשנת 2025 כבר נרשמו כ־148 בני 64 ומעלה על כל 100 צעירים מתחת לגיל 16. הגיל הממוצע באזור עומד על כ־48.6 שנים, ושיעור בני ה־65 ומעלה מגיע ליותר מ־27% מן האוכלוסייה. במקביל, שיעור הילודה נמוך מאוד והגידול הטבעי שלילי כבר מאז סוף שנות השמונים.
אחת הסיבות המרכזיות למגמה זו היא הגירה מתמשכת של צעירים. חוקרים מתארים זאת כמעין “גל הגירה שני”: אם באמצע המאה ה־20 עזבו בעיקר תושבי כפרים חסרי השכלה כדי לעבוד בערים תעשייתיות, כיום עוזבים בעיקר צעירים בעלי השכלה גבוהה — לעיתים גם מהערים עצמן — אל מדריד, ברצלונה או ערים אחרות באירופה. כתוצאה מכך, רק ב־57 מתוך יותר מ־2,000 רשויות מקומיות באזור יש כיום יותר ילדים מאשר קשישים.
הירידה באוכלוסייה מורגשת במיוחד בפרובינציות במערב הקהילה. זמורה, למשל, איבדה כ־18% מאוכלוסייתה מאז תחילת המאה ה־21 וכ־100 אלף תושבים מאז שנות השבעים. אזורים לאורך הגבול עם פורטוגל — כגון סנאבריה, אליסטה או ויטיגודינו — נחשבים כיום בין האזורים הדלילים ביותר באוכלוסייה בספרד.
גם מבחינה כלכלית האזור אינו משקף את משקלו הגאוגרפי. למרות שהוא משתרע על כ־20% משטח ספרד, תרומתו לתוצר הלאומי, לאוכלוסייה ולתעסוקה נמוכה מ־5%. התוצר האזורי עומד על כ־74.6 מיליארד אירו.
הכלכלה המקומית נשענת על מספר ענפים מרכזיים. החקלאות וגידול בעלי החיים עדיין תופסים חלק משמעותי מן הכלכלה, והם מהווים כ־5% מהתוצר האזורי — כמעט כפול מן הממוצע הספרדי. לצד זאת, התעשייה מהווה כ־19.5% מהתוצר, שיעור גבוה יחסית לספרד, כאשר ענפים מרכזיים הם תעשיית הרכב והאגרו־תעשייה. באזור פועלים מפעלי רכב גדולים, בהם מפעלי רנו בוויאדוליד ובפלנסיה ומפעל ניסאן באבילה.
במקביל, קסטיליה ולאון הפכה בשנים האחרונות גם לאחת המובילות בספרד בתחום האנרגיות המתחדשות. לפי נתוני Red Eléctrica, יותר מ־90% מיכולת ייצור החשמל באזור מבוססת על מקורות מתחדשים — שיעור הגבוה בהרבה מן הממוצע הלאומי. הקהילה היא גם אחת המובילות בייצור אנרגיית רוח בספרד.
למרות זאת, האזור מתקשה לייצר הזדמנויות תעסוקה חדשות. שיעור האבטלה עומד על כ־8.3%, נמוך מעט מהממוצע הספרדי, אך הנתון מסתיר מציאות מורכבת: מספר המועסקים כמעט לא גדל מאז משבר 2008, והסיבה לשיעור האבטלה הנמוך היא בין היתר הירידה במספר האנשים בגיל העבודה. השכר הממוצע באזור עומד על כ־25,200 אירו בשנה, נמוך מן הממוצע הארצי העומד על כ־28,000 אירו.
על רקע זה, כמו שפתחנו, מתמקדת מערכת הבחירות בכמה סוגיות מרכזיות. הראשונה היא התרוקנות האוכלוסייה והזדקנותה. שני שלישים מן הרשויות המקומיות נמצאות בסיכון חמור של התרוקנות, וביותר מ־200 יישובים אין כלל ילדים מתחת לגיל 16.
הקושי לספק שירותים ציבוריים במצב כזה בא לידי ביטוי באופן מובהק בסוגיית הבריאות. לצד מחסור כרוני בעולם כולו ברופאים, הפיזור הגאוגרפי הרחב של האוכלוסייה מביא לכך ששירותי הבריאות באזורים כפריים רבים מוגבלים. יש יישובים שבהם הרופא מגיע רק פעם או פעמיים בשבוע, ולעיתים אין בהם בית מרקחת קבוע. עוד עולות סוגיות השכר, התעסוקה וכן סוגיית שריפות היער, לאחר שבקיץ האחרון נשרפו כ־37 אלף הקטרים באזורי לאון וזמורה — אחת העונות הקשות ביותר של שריפות באזור בעשורים האחרונים.
מה המצע של המפלגות השונות למול סוגיות אלו?
מפלגת ה־PP, בהובלת מאניואקו, מציעה להתמודד עם התרוקנות האזור באמצעות שילוב של הקלות מס למשקי בית ולעסקים שיבחרו לפעול באזורים כפריים, לצד תמריצים כלכליים להשקעות וליצירת מקומות עבודה מחוץ לערים הגדולות. במצע המפלגה מודגשת גם השקעה בתשתיות דיגיטליות ותחבורתיות — הרחבת פריסת הסיבים האופטיים, שיפור החיבור התחבורתי בין יישובים קטנים לערים האזוריות וחיזוק הקישוריות הדיגיטלית — מתוך תפיסה כי נגישות טובה יותר תאפשר עבודה מרחוק ותעודד צעירים ומשפחות להישאר באזור.
מועמד מפלגת ה־PSOE, מרטינס, בוחר מצדו להדגיש את הצורך בחיזוק השירותים הציבוריים ואת פיתוח מודל “טריטוריו 30 מינוטוס”, שלפיו לכל תושב באזור הכפרי תהיה גישה לשירותים בסיסיים — בריאות, חינוך, תחבורה ושירותים חברתיים — במרחק של עד חצי שעה נסיעה בלבד. במסגרת תפיסה זו מציע המצע לחזק את רשת המרפאות המקומיות, להגדיל את מספר הרופאים באזורים כפריים, לשפר את התחבורה הציבורית בין היישובים ולחזק את השירותים החברתיים והחינוכיים בפריפריה, מתוך מטרה לצמצם את הפערים בין האזורים הכפריים לערים הגדולות.
מותר לציין כי מרטינס מקדם סדר יום המקודם גם על ידי ממשלת ספרד, וכי בעימות בין השניים ניכר המאבק בין מפלגות האם — מאניואקו הטיל את האחריות על המצב על מדיניות ממשלת ספרד והיעדר המשאבים, ואילו מרטינס גלגל אליו את הכדור חזרה ואמר לו שיעזוב את מפלגת ה־PSOE וכי המצב הוא תוצאה של שבע שנות שלטון של מפלגת ה־PP בקסטיליה ולאון.
מפלגת Vox, בניסיון להתמודד עם בעיות האזור, מדגישה בעיקר את חיזוק המגזר החקלאי והכפרי. המפלגה קוראת להפחתת רגולציה על חקלאים ועסקים קטנים באזורים הכפריים, מבקרת את מדיניות האיחוד האירופי בתחומי החקלאות והסביבה וטוענת כי רגולציה זו פוגעת ביכולת הקיום של החקלאים המקומיים. בנוסף מדגישה המפלגה את הצורך בתמיכה ישירה במגזר החקלאי ובשמירה על פעילות כלכלית בכפרים כדרך לבלום את ההתרוקנות הדמוגרפית.
לצד המפלגות הארציות פועלות גם מפלגות אזוריות, בהן Unión del Pueblo Leonés בראשות אליסיה גאייגו. המפלגה מקדמת בין היתר את רעיון האוטונומיה הנפרדת לאזור לאון — הכולל את הפרובינציות לאון, זמורה וסלמנקה — וטוענת כי אזורים אלה סבלו לאורך השנים מחוסר איזון בפיתוח הכלכלי בתוך הקהילה.
למרות ההבדלים בין המפלגות, כמעט כל המשתתפים במערכת הבחירות מסכימים על דבר אחד: האתגר המרכזי של קסטיליה ולאון הוא מציאת מודל פיתוח שיאפשר לשמור על אוכלוסייה יציבה ולייצר הזדמנויות כלכליות באזור רחב ודל אוכלוסין. הבחירות הקרובות יכריעו מי יוביל את הניסיון להתמודד עם השאלה הזו בשנים הבאות.
מקורות: RTVE; El Confidencial; Infobae; ABC; נתוני Instituto Nacional de Estadística (INE); Red Eléctrica de España. https://www.ccyl.es/, La Vanguardia
