בחודש דצמבר קרא ראש ממשלת הקהילה האוטונומית אראגון, חורחה אסקון, להקדמת הבחירות המקומיות בשנה וחצי. מטרתו המוצהרת הייתה להצליח להביא את מפלגתו, שהיא בעלת 28 מושבים מתוך 67, לשלוט באופן עצמאי ללא תלות במפלגות אחרות, ובמפלגת Vox בפרט. הקושי למשול ולהעביר תקציב הניעו אותו. עם זאת, ההערכות הן כי ההימור שלו, כמו שארע באקסטרמדורה, עתיד להיכשל. ההערכות הן כי מפלגת Vox עתידה להתחזק מן המהלך, מה שיסמן את העתיד לקרות בבחירות הארציות. המאבק נדמה בין ימין לימין קיצוני.
ההימור הפוליטי, כך גורסים פרשנים, נלקח בגלל חולשת ה-PSOE בימים אלו. אך בשטח, כך נדמה, לא ברור מדוע הוחלט ללכת על בחירות, ובאיזה אופן זה משרת את התושבים. אדוארדו סאוטה, תושב המקום, אמר ל"הפואנטה" בריאיון על הבחירות כי הסיבה אינה ברורה לתושבים, וכי השטח, הרחובות, נדמים רדומים מתמיד, כמעט ללא שלטי בחירות לרפואה. תמנה סגל, מנהלת המרכז לתרבות וההיסטוריה היהודית באראגון (שהינה ענפה ומרתקת וראויה לכתבה אחרת), אשר הגיעה מישראל לספרד לפני ארבעים שנה, חולקת את אותה תחושה. "יש מעט מאוד פרסומות. בדרך כלל יש מלא רעש, עכשיו כמעט כלום", היא אומרת. ייתכן והמערכה מצויה יותר ברשתות החברתיות מאשר במציאות.
אראגון היא קהילה אוטונומית בצפון-מזרח ספרד, הגובלת בין היתר בבאסקים וקטלוניה – שתי קהילות עם מפלגות בדלניות המייצגות אותן היושבות בממשלת ספרד. אראגון מונה כ-1.35 מיליון תושבים, ומהווה כ-2.8% מאוכלוסיית המדינה. מבחינה כלכלית, היא אחראית ל-3.1% מהתוצר המקומי הגולמי של ספרד, עם תוצר כולל של כ-49.3 מיליארד אירו, מה שממקם אותה במקום העשירי בין הקהילות האוטונומיות. התוצר לנפש עומד על 36,446 אירו – נתון הגבוה ב-11.7% מהממוצע הארצי, ומציב את אראגון בין האזורים בעלי רמת ההכנסה הגבוהה במדינה.
לפי הערכות CaixaBank Research, כלכלת אראגון צפויה לצמוח ב-2.7% בשנת 2025, שיעור מעט נמוך מהממוצע הארצי (2.9%), וב-2.0% בשנת 2026, בדומה לצמיחה שחוזים לכלל ספרד. הצמיחה נשענת בעיקר על ביקוש מקומי, הנתמך בשוק עבודה חזק: שיעור האבטלה ברבעון השלישי של 2025 עמד על 8.5%, נמוך בכשתי נקודות אחוז מהממוצע הארצי. מספר המועסקים הרשומים בביטוח הלאומי עלה ב-2.1% בשנת 2024 וב-2.2% באוקטובר 2025.
המבנה הכלכלי של אראגון מתאפיין במשקל גבוה במיוחד של התעשייה. מגזרי הכרייה והתעשייה היצרנית מהווים יחד שיעור גבוה משמעותית מהממוצע בספרד: התעשייה היצרנית תורמת 17.0% לתוצר האזורי (לעומת 11.9% בכלל המדינה), והכרייה 8.1% (לעומת 4.2%). בולטים במיוחד ענפי הרכב, המזון, המכונות, הנייר, המתכת, האלקטרוניקה והכימיה. החקלאות ממלאת תפקיד חשוב בכלכלה, עם 5.9% מהתוצר – יותר מכפול מהממוצע הארצי.
מבחינה דמוגרפית, גידול האוכלוסייה השנתי באראגון נמוך, ועומד על 0.2% בלבד בעשור האחרון. שיעור בני ה-65 ומעלה עומד על 22.8%. האוכלוסייה המתדלדלת, החקלאות והכפרים הננטשים, הופכים את אראגון למקום שבו מהגרים מוצאים את מקומם כעובדים עונתיים, וסוגיית ההגירה – כך נדמה – לצד הדיור, היא אחת הסוגיות המרכזיות שמעסיקות את תושבי האזור.
מה מטריד אנשים באראגון? מה מניע אותם לבחור?
"לדעתי יש שני נושאים מרכזיים – ההגירה והדיור", אומר אדוארדו סאוטה, רוקח קהילתי. "אנחנו קהילה חקלאית, ויש כאן הרבה עובדים עונתיים, רבים מהם ממרוקו ופקיסטן. הדבר מביא לכך שישנן כיתות רבות שבהן כמעט מחצית מהתלמידים מהגרים, והתחושה של אנשים היא של אובדן שליטה. זאת למרות העובדה שאם הם לא היו כאן, בתי הספר היו מתרוקנים, ואי אפשר להתעלם מהעבודה שעושים המהגרים. הרבה מהתחושות קשורות לאיסלמופוביה".
סגל סבורה שאנשים חשים שהשמאל משקיע יותר במהגרים מאשר במעמד הבינוני. "אנשים מרגישים שאם אתה ממעמד נמוך, מהגר – אתה מקבל עזרה סוציאלית. אבל אם אתה עובד, או מעמד בינוני, אתה לא מקבל סיוע. שהשמאל מאוד מגן ומסייע לאנשים שבסופו של דבר לא רוצים להתערות חברתית. השמאל לא פועל כדי שתהיה אינטגרציה משמעותית, כדי שמהגרים יתאימו את עצמם למדינה שבה הם חיים. חוסר המרוצות הוא כללי מהשלטון המרכזי – הרכבות לא עובדות, הבטיחו חברות ומפעלים חדשים זה שמונה שנים, אבל זה לא קורה. השלטון המקומי יכול היה לקדם אותו, אבל ההנחה שבגלל שהוא מהימין הוא לא מקבל מספיק משאבים מהשלטון המרכזי, השמאלי. שבגלל שאנחנו נשלטים על ידי ה-PP אנחנו האחרונים לקבל".
סאוטה מוסיף סיבה נוספת לתרעומת של תושבי אראגון על השלטון המרכזי. לדבריו, לדעת רבים באראגון – ובכלל בקהילות האוטונומיות שאינן בדלניות – מפלגת ה-PSOE ויתרה רבות למפלגות הבדלניות. "התחושה היא שאנחנו סובלים מזה. אם תשאלי את האנשים באופן ספציפי איך זה השפיע עליהם, הם לא יוכלו לומר בצורה מדויקת, אבל זו התחושה – שהממשלה מוכרת את ספרד. נושא טורבינות הרוח הוא סמלי פה במובן הזה. יש הרבה טורבינות רוח כאן – את יוצאת לטייל ויש טורבינות רוח שלא תראי בברצלונה או מדריד. תחושה של חצר אחורית שאפשר לעשות בה הכול".
אנרגיית הרוח אינה הסוגיה הסביבתית היחידה שמעסיקה את אראגון, שבה ניטש דיון על הגבול בין פיתוח פרויקטים סביבתיים לבין הצורך לשמור על השטחים הפתוחים והמערכות האקולוגיות. גם סוגיית המים נידונה השבוע בתקשורת כסוגיה משמעותית בשיח הציבורי והפוליטי באראגון, ובתוך כך המחלוקת סביב האפשרות של העברת מים מנהר האברו לאזורים אחרים בספרד. נשיא אראגון והמועמד לבחירה מחדש מטעם PP, חורחה אסקון, הצהיר כי אם ימשיך בתפקידו לא יאפשר העברת מים מהאברו, וגרס כי מהלך כזה מנוגד לצורך להגן על החקלאות האזורית. לדבריו, ישנם עוד אזורים רבים באראגון הזקוקים להשקיה. אסקון הוסיף כי התשתיות ההידרולוגיות מצויות בקיפאון, והקצאת מים למקומות אחרים תבוא על חשבון פיתוח חקלאי פנימי. מהכתבה עולה כי העמדה בסוגיה זו מבחינה בין אסקון לבין מפלגת Vox, שלה הוא מייחס תמיכה בהעברת מים מנהר האברו.
אראגון נחשבת לאחת הקהילות האוטונומיות עם המספר הגבוה ביותר של כפרים נטושים בספרד – לפי ההערכות כ-200 יישובים שנעזבו או נותרו ללא תושבים קבועים. חלקם נגישים לביקור וממוקמים בנופים הרריים או סביב מאגרי מים, והם משמשים כיום כיעדי תיירות מורשת וכמסלולי טיול. בין הדוגמאות הבולטות: בלצ’יטה, בעלת העבר היהודי, שנהרסה כמעט לחלוטין בקרבות מלחמת האזרחים ב-1937 ונשארה כאתר זיכרון לאחר שנבנה יישוב חדש סמוך; פרדוס, שננטשה בשנות ה-70 מסיבות כלכליות כחלק מתהליך התדלדלות אוכלוסייה; אסקו, שתושביו פונו בעקבות הקמת מאגר יסא; ופינסטרס, כפר נטוש במחוז הואסקה המשקיף על מאגר קאנייס. כפרים נוספים, כמו בובאל, פונו בשל הקמת סכרים – אך קיבלו בהמשך חיים חדשים.
גורמי הנטישה הם הגירה לערים, היעדר תעסוקה, ריחוק גיאוגרפי, הזדקנות אוכלוסייה והקמת מאגרי מים שהובילו לפינוי יישובים שלמים. מרבית הכפרים הנטושים מרוכזים במחוזות ההרריים של הואסקה וסרגוסה.
לצד ההתרוקנות קיימות גם יוזמות שיקום והתיישבות מחדש. בובאל, למשל, הוסב ל"כפר-בית ספר" המנוהל בידי משרד החינוך הספרדי ומארח פעילויות חינוכיות וסביבתיות, תוך שיקום חלק מהמבנים. יאנובס, שפונה בשל פרויקט סכר שלא הושלם, עובר תהליכי שיקום ביוזמת צאצאי התושבים. יוזמות נוספות כוללות תיירות כפרית, שימור מורשת, שיקום בתים והבאת מתיישבים חדשים – לעיתים במסגרת פרויקטים אקולוגיים או קהילתיים. המגמה הזו משתלבת בשיח הרחב באראגון סביב התרוקנות הכפרים, פיתוח אזורי, תשתיות ומשיכת תושבים והשקעות.
בחזרה לבחירות שבפתח: היסטורית, מאז הקמת האוטונומיה של אראגון ב-1983, מרבית שנות השלטון היו בידי השמאל – ובעיקר בידי המפלגה הסוציאליסטית (PSOE) – ששלטה לאורך תקופות ממושכות, לעיתים בקואליציה עם מפלגות אזוריות. הימין, ובראשו Partido Popular, עלה לשלטון במספר קדנציות נקודתיות – בשנות ה-90, לאחר המשבר הכלכלי ב-2011, ושוב מאז 2023 – אך לרוב לפרקי זמן קצרים יותר.
כעת, כאמור, הדבר נדמה כמו היסטוריה רחוקה. המאבק המרכזי של אסקון אינו מול פילאר אלגריה, השרה לשעבר שנשלחה להתמודד בבחירות המקומיות על ידי ראש ממשלת ספרד, מנהיג ה-PSOE, פדרו סנצ’ס, אלא מול הימין הקיצוני. בריאיון שהעניק חורחה אסקון לקראת הבחירות בלט מאמצו למצב את PP ככוח הימין המרכזי מול התחזקות Vox. אסקון תיאר את תחושת הכעס הציבורי ככוח פוליטי שיש לנתבו לעשייה – ולא לצעקה. את הצעקה והמחאה הרגשית הוא מייחס ל-Vox. כאמור, בריאיון הוא מבקש להשיג את המטרה הראשונה עמה יצא לבחירות – ממשלה שאינה תלויה במפלגת Vox. לאסקון גם מפלגות אזוריות נוספות, שאינן ברמה הארצית, עמן הוא יכול לשתף פעולה, כמו PAR (Partido Aragonés) ו-Teruel Existe. אך המאבק התקשורתי נותר כשהעין צופה לזירת הממשל המרכזי – מה יהיו יחסי הכוחות בין PP ו-Vox, ובעיקר מה ילמדו אותנו אלו על מה שעתיד לקרות בבחירות הארציות.
