דניאלה אלדר שטדלר, מלווה ישראלים במסדרונות שירותי הרפואה בספרד
דניאלה הייתה אחת מהנשים הראשונות שהכרתי בברצלונה. היא הגיעה לכאן עוד לפני שהייתה קהילה ישראלית רחבה יחסית, עם קבוצות וואטסאפ ופייסבוק שמספקים רשת תמיכה רחבה. שטדלר ילידת חיפה של שנות השישים, בת להורים מדרום אמריקה, הגיעה בעקבות משפחתה שבחרה להגר בשנית, מישראל לספרד, באמצע שנות השמונים.
״לא הייתה לי קהילה ישראלית להישען עליה״, היא מספרת. ״והקהילה היהודית שכן הייתה – לא התאימה לי.
היא הוגדרה דרך הדת, ולא מצאתי את עצמי שם".
כך שטדלר שייכת לדור מהגרים אחרים, זה שבלי הקידמה הדיגיטלית המאפשרת לנו היום לחיות בברצלונה ולהתכתב יומיום עם החברה הכי טובה בארץ. היתרון הבולט שמחזיקה שטדלר, היא העובדה שסוג ההגירה שלה הביא אותה באמת להכיר את ברצלונה ואת ספרד, את הקטלאנים, את הספרדים בקהילות האוטונומיות השונות, ואת התרבות. וכך מהר מאוד, אחרי לימודים בתחומים שונים, בין ריקוד לעיצוב טקסטיל, מצאה את עצמה מתרגמת. בשנתיים האחרונות, היא מלווה חולים שבאים מישראל לקבל טיפול רפואי בספרד, ולמעשה היא גילתה שהיא מתרגמת יותר משפה – תרבות.
או במילים אחרות, כשקטלאני אומר: ״הכל בסדר״, למה הוא מתכוון?
שטדלר החלה את דרכה המקצועית בלימוד אנגלית, שלאט לאט הפכה לאנגלית עסקית. בתחילת שנות התשעים הקימה עסק מצליח להכנת מועמדים לפסיכומטרי האמריקאי.
"בערך בתחילת שנות התשעים פנו אליי אנשים בבקשה להכנה לפסיכומטרי ולמבחני קבלה. בהדרגה התחלתי להתמקד בליווי מועמדים ללימודים באוניברסיטאות יוקרתיות בארצות הברית – הבנת פרופיל המועמד המבוקש, בניית אסטרטגיית מועמדות ועבודה אישית צמודה. עם הזמן העבודה הפרטנית התרחבה והפכה לחברה של ממש, שבמסגרתה ליוויתי תלמידים רבים בדרכם להתקבל למוסדות הללו. העבודה הפכה מאוד תובענית, עד שבשלב מסויים סגרתי את החברה וחזרתי ללימודי בלשנות. לא הרבה זמן לאחר מכן, החלטתי שאני רוצה ילדים". דניאלה התמסרה למשימת האימהות, והביאה שני ילדים לעולם. בינתיים היא ניהלה דירות תיירות, כאשר התרגום קרא לה שוב – היא עבדה עם חברות קטלאניות שאירחו אנשי עסקים ישראלים, בניסיון לתווך בין שתי התרבויות. במקביל גם ליוותה פוליטיקאים ישראלים שהגיעו לבקר בקטלוניה.
"בעצם מה שאני עושה בפועל זה גישור בין-תרבותי. שני אנשים יכולים לדבר אנגלית, שהיא לא שפת האם של שניהם, והמילים לא בהכרח אומרות את אותו הדבר לשני הצדדים. כל צד שומע מסר, אבל הוא לא בהכרח מה שהצד השני התכוון. לדוגמא, הקטלאנים מדברים בקודים. הרבה דברים הם אינם אומרים, כי עבורם הם ברורים. לעומת זאת ישראלים צריכים דוגמאות קונקרטיות, ירידה לפרטים. בספרד יש פחות סמול טוק בקונטקסט של עבודה. זו לא חברות. לא שואלים אותך אם את נשואה, אם יש לך ילדים. לעומת זאת אנשי עסקים מדרום אמריקה, כן שואלים יותר שאלות. אצל אירופאים כל השאלות הללו עשויות להפוך אותך בעיניהם, לאדם לא רציני. כאן אנשים שומרים יותר על הפרטיות שלהם, ניתן לשמור על יחסי עבודה טובים, אבל לא להיכנס לפרטים אישיים. פעם קטלאני אמר לי שאם כבר הרווחת חבר קטלאני, זה לכל החיים. אמרתי לו שכן, אבל הדרך לשם כל כך ארוכה, שאפשר להספיק למות עד שזה יקרה".
איך התחלת בליווי חולים ומשפחותיהם?
"זה התחיל במקרה. לפני שנתיים מישהו פרסם באחת הקבוצות הישראליות שמישהי מגיעה מהארץ לביקור רפואי וצריכה עזרה בתרגום. הייתה לה מחלה נדירה מאוד והיא הגיעה לפגוש פה את אחד מהמומחים הבודדים בעולם בתחום, אחרי שנים של סבל. היא הייתה צריכה סדרת הדמיות. היא הגיעה עם מתורגמנית מהארץ שמדברת ספרדית, בחורה דתיה, שלא יכלה לאכול פה כמעט כלום. בסוף פשוט לקחתי אותן תחת חסותי לשלושה ימים.
אני זוכרת שכשנכנסו לרופא, שהיה קטלאני קלאסי, הם דיברו על ניתוח והאם כדאי לעשות אותו או לא. הוא הראה לה את ההדמיות ואמר לה שההחלטה אם לנתח או לא, היא שלה. כשיצאנו משם היא אמרה לי שהיא לא מבינה מה לעשות, והאם הוא ממליץ לנתח או לא. הסברתי לה שהוא לא יאמר לה מה לעשות, כי בניגוד להרבה רופאים בארץ, הוא נותן לה את כל הפרטים, ומשם היא צריכה להחליט. פתאום כשהיא הבינה את זה, זה כל כך עזר לה. היא שאלה אם היא יכולה לשלם לי, ואמרתי לה שפשוט תמליץ עלי.
לפני שלושה חודשים הגיע זוג שהאישה הייתה חולה. הם היו מאוד מוטרדים מהאנטישמיות. היה להם תור לרופא אחד בברצלונה, ועוד אחד במלאגה. נסעתי איתם למלאגה. הרופא אמר שיעשה לה ביופסיה, והבטיח שהוא יעשה זאת. בזמן שקדם לטיפול, הזוג ציפה שיהיה שם, אך הוא לא היה והם נלחצו. אמרתי להם שאם אמר שיגיע, יגיע. וזה אכן מה שקרה. משהו בריחוק הרגשי שלי, וההבנה של שני הצדדים, מאפשר לי לתווך בלי שיפוט.
התרבות הישראלית והקטלאנית מאוד שונות. הקטלאנית מאוד מכבדת פרטיות, לא נדחפת. אצל קטלאנים את צריכה לנחש לפי מחוות פנים מאוד עדינות למה הם התכוונו. לא תראי שהם עצבניים או יוצאים מן הכלים. בישראליות הכל זה חיים או מוות, מכוון מטרה, תוצאות. תמיד בודקים אם אתה נגדי או בעדי. הרבה על בסיס חברות. פה יש הרבה סובלנות. לפעמים יותר מדי. לדוגמא לפני כמה ימים הלכתי למאפייה, והמוכרת לא הפסיקה לדבר עם אישה מבוגרת מאוד שבאה לומר שלום, בכלל לא לקנות, על אם הרוסקונס היה טעים או לא. בסוף הערתי לקופאית".
כמה מילים על מערכת הבריאות בספרד?
"מערכת הבריאות בספרד היא גדולה, אוניברסלית וידועה כטובה מאוד. היא ספגה הרבה מכות בשנים האחרונות. ייחודי בה הוא האופן שבו היא משלבת את הביטוח הפרטי עם הציבורי. את יכולה להיות בציבורי, ולהביא את ההדמיות מן הרופא הפרטי.
יש דברים שלמערכת הפרטית אסור לטפל בהם, לדוגמא השתלות. מערכת ההשתלות בספרד היא המובילה בעולם, עם אחוז התורמים הגדול בעולם. קודם כל חשוב לציין כי כאן כל אדם נחשב לתורם איברים פוטנציאלי, אלא אם הצהיר אחרת (זאת בניגוד לישראל, שבה אדם אינו נחשב לתורם אלא אם הביע הסכמה מפורשת מראש, למשל באמצעות כרטיס אדי – מג״כ). בנוסף היא אוניברסלית, וההשתלה נקבעת תמיד לפי חומרת המצב ולא לפי יכולת כלכלית. וישנם מקרים כמו בתקופת הקורונה, שלמערכת הפרטית לא הייתה רשות לטפל.
האנשים שליוויתי אותם היו מאוד מרוצים ממערכת הבריאות פה. הם נדהמו מהנימוס, מהרמה של הרופאים, והם ממשיכים וחוזרים לקבל פה טיפול.
המחלות שאנשים מגיעים איתם הן מורכבות מאוד לטיפול, ומגבילות את חיי החולים בהם, והטיפול פה יכול ממש להציל חיים".
בסופו של דבר, מתברר שהתרגום החשוב ביותר ששטדלר מציעה אינו בין שפות, אלא בין כוונות, קודים תרבותיים, וגישור על הפער בין מה שנאמר למה שבאמת התכוונו לומר.
ליצירת קשר עם דניאלה, כאן.
