התנגדויות מצפוניות של רופאים באנדלוסיה מעכבות הליכי המתת חסד; במדריד נמשכת המחלוקת סביב הפלות

העבודות למניעת שטפונות בוולנסיה יסתיימו רק בשנת 2031; בוועדת החקירה בקונגרס נחשפים כשליו של מאזון, הממשלה בוחנת את הארכת פעילות הכור הגרעיני אלמרס באקסטרמדורה עד 2030, דו"ח: מדוע מהגרים נמנעים מלהתיישב בפריפריה הכפרית?

היום מדווחת התקשורת על עדותה של ליירה דיאז, המכונה האינסטלטורית של מפלגת ה- PSOE, שניסתה להשיג מידע מפליל על בכירים ביחידה המשטרתית החוקרת פרשיות שחיתות של המפלגה, וסביב ראש הממשלה, סנצ’ס. עוד מדווחת התקשורת על מודל המימון של הקהילות האוטונומיות, שאתמול התכנסו כל נציגי הקהילות לדון בו, המודל השלם יוצג עוד חודשיים.

אז נמשיך במתכונת, של גם מה שמאחורי הכותרות:

למניעת שטפונות בוולנסיה יסתיימו רק בשנת 2031; בוועדת החקירה בקונגרס נחשפים כשליו של מאזון

עיתון ABC מדווח כי אתמול הודיע המשרד למעבר אקולוגי כי רק עתה יצא כתיבת התכניות ההנדסיות למניעת שטפונות נוספים באזורים שנפגעו יצאו למכרז, בדגש על אפיק הפויו, אשר בסמוך לו, עקב ההצפה, איבדו מרבית האנשים את חייהם. המשמעות היא כי העבודות עצמן יסתיימו רק בשנת 2031. מומחים בתחום ההנדסה העבירו ביקורת על הממשלה ועל העיכוב בהוצאת המכרז, וטענו כי זה מסכן חיים. עלות המכרז עומדת על 3.8 מיליון יורו, וכוללת שיקום, פתרונות טבעיים, בניית סכרים ועוד.
במקביל, אתמול התקיימה בקונגרס ועדת חקירה בנושא אסון השטפונות, בה העיד קרלוס מאזון, נשיא ולנסיה שפרש מתפקידו בשבועות האחרונים עקב הביקורת על תפקודו הכושל ביום האסון. מהסיקור התקשורתי עולה כי הצהרתו בוועדת החקירה כללה סתירות לממצאים ברורים בחקירת האסון.
מחקירת השופטת הממונה על החקירה עולה כי מאזון דחה שתי שיחות דחופות מהשרה לשעבר שהייתה ממונה על פעילות החירום בשעות הקריטיות, בטענה כי לא שמע את הטלפון. ואילו על מסך הטלפון הנייד שלו הופיע כי הוא דחה את השיחה, ולא כי זו הוחמצה.
בנוסף, תצהירי השלטון המרכזי מפריכים את טענתו של מאזון כי לא התקבל מידע מוקדם מהממשלה על חומרת הסכנה. הסוכנות המטאורולוגית AEMET הכריזה על התראה אדומה כבר ב־7:36 בבוקר, ונצפו אלפי קריאות מצוקה במהלך היום. לפי החקירה, השלטון האזורי ידע על סכנת השיטפון באפיק הפויו כבר בצהריים, ומרכז החירום הפעיל אמצעי ניטור בזמן אמת.
גם טענתו של מאזון כי נודע לו על הרוגים רק בבוקר למחרת התגלתה כשקרית: בשעה 11:45 כבר נעדר האדם הראשון, ועד שליחת ההתראה לציבור בשעה 20:11, כבר מתו לפחות 156 בני אדם.
עוד טען מאזון כי לא היה פרוטוקול מוסדר לשימוש בהתראה שיצאה לכלל הציבור רק בשעה 20:11, עם זאת, מסמכים מוכיחים כי המערכת מוכרת לרשויות ופעילה מאוגוסט 2024, הווה אומר מספר חודשים לפני האירוע.
מקורות: ABC, El País

התנגדויות מצפוניות של רופאים באנדלוסיה מעכבות הליכי המתת חסד; במדריד נמשכת המחלוקת סביב הפלות

עיתון El País מדווח כי מאז נכנס לתוקפו חוק המתת החסד בספרד ביוני 2021, הוגשו באנדלוסיה 300 בקשות להליך, אך רק 103 מהן בוצעו – כ־34% בלבד. נתוני שנת 2024 מצביעים על כך שכ־64% מרופאי המשפחה בקהילה האוטונומית הצהירו על התנגדות מטעמי מצפון, מה שמעכב משמעותית את יישום החוק בפועל. לפי עדויות שמפרסמת עמותת "הזכות למות בכבוד", רבים מהרופאים הפועלים כמתנגדים כלל אינם מופיעים ברישומים הרשמיים, ולעיתים ממונים לתפקידי אחריות על התהליך רופאים שמסרבים עקרונית להובילו.
מהכתבה עולה כי החוק הופעל באנדלוסיה בינואר 2022, כחצי שנה לאחר החלתו ברמה הלאומית, ולמרות קיומו ממשיכים להתגלות פערים חמורים ביישום – היעדר הדרכה לצוותים, חוסר תיאום, עיכובים ממושכים, והיעדר נגישות לרופאים בעלי הכשרה ונכונות להוביל את ההליך. מקרים אישיים שפורסמו מדגישים את חומרת הבעיה: מטופלים שנותרו ללא ליווי רפואי, בני משפחה שניהלו מאבק משפטי מול מוסדות הבריאות, ורופאים שדחו לדברי המשפחות בקשות על בסיס סובייקטיבי או מטעמי אמונה.
עיתון ABC מסקר היום סוגיה נוספת בנושא התנגדויות המצפון להליכים רפואיים המאושרים בחוק, וממשיך לסקר את המחלוקת בנושא ההפלות בין הקהילה האוטונומית מדריד לממשלה, עליה כתבנו בשבועית בהרחבה. כזכור, כל קהילה אוטונומית מחויבת לעשות רשימה של רופאים המתנגדים לביצוע הפלות, בכדי להקל על ביצוע הפלות בשירות הציבורי. עם זאת, נשיאת הקהילה האוטונומית מדריד, איזבל דיאס איוסו, מסרבת למלא את ההוראה. אתמול הודיע ראש הממשלה פדרו סנצ'ס על הגשת עתירה לבית המשפט העליון של מדריד נגד הקהילה האוטונומית בשל סירובה לפרסם את רישום הרופאים המסרבים לבצע הפלות. איוסו, מנגד, השיבה כי מדובר ברדיפה פוליטית ובפגיעה בזכות יסוד של אנשי רפואה.
מנתוני משרד הבריאות המובאים בכתבה, רק 0.47% מההפלות שנעשו בקהילה האוטונומית מדריד בשנת 2024 התקיימו במערכת הציבורית.

הממשלה בוחנת את הארכת פעילות הכור הגרעיני אלמרס באקסטרמדורה עד 2030

עיתון La Vanguardia מדווח היום כי המשרד למעבר אקולוגי בספרד פתח השבוע בהליך לבחינת הארכת פעילותה של התחנה הגרעינית אלמרס (Almaraz) שבאקסטרמדורה עד לשנת 2030, בעקבות בקשה רשמית שהגישה הנהלת התחנה, שבבעלות איברדרולה, אנדסה ונטורג'י. הבקשה נשלחה למועצה לביטחון גרעיני (Consejo de Seguridad Nuclear – CSN), שתבחן אם ניתן להאריך את הרישיון לפעילות שני הכורים באתר בהתאם לכללי בטיחות הקרינה. נזכיר כי בדצמבר עתידות להתקיים בחירות לקהילה האוטונומית אקסטרמדורה, וסוגיה זו הינה משמעותית עבור התושבים שמבקשים לא לאבד מקומות עבודה.
לפי התקנות, המועצה צריכה לפרסם את חוות דעתה עד שנתיים לפני מועד הסגירה המתוכנן – 2027 לכור הראשון ו־2028 לשני. עם זאת, הממשלה מזרזת את ההליך, לאחר שהחברות לא דרשו כל תמורה ממשלתית בתמורה להארכה. במקביל, ממשלת אקסטרמדורה כבר התחייבה להפחית בחצי את ה"אקו־מס" האזורי שיושת עליהן.
לדברי השרה למעבר אקולוגי, שרה אגסן, הארכת הפעילות אפשרית רק אם יובטח שלא תהיה פגיעה בצרכנים ולא יוטל נטל תקציבי נוסף. לדבריה, ההחלטה הסופית נתונה לממשלה, גם אם חוות הדעת המקצועית תהיה חיובית.
המועצה תצטרך לבדוק גם השפעות אפשריות של תנאי שוק חדשים – כמו שעות רבות של ייצור חשמל במחירים אפסיים – שמאלצות את התחנות לבצע הפעלות והשבתות תכופות.
התחנה באלמרס היא הראשונה בלוח הסגירות שנקבע ב־2019. אחריה צפויות להיסגר אסקו I וקופרנטס ב־2030, ולאחר מכן שלוש תחנות נוספות עד 2035.

דו"ח: מדוע מהגרים נמנעים מלהתיישב בפריפריה הכפרית?

עיתון El País מסקר דו"ח חדש של המועצה הכלכלית והחברתית (Consejo Económico y Social). הדו"ח קובע כי למרות הביקוש הגובר למטפלות ולמשרות שירות באזורי הכפר והספר, מהגרים בספרד כמעט ואינם מעתיקים את מגוריהם לכפרים – זאת למרות העובדה כי מהגרים סובלים מאפליה בשוק התעסוקה בערים.
האזורים הכפריים – הסובלים מהזדקנות האוכלוסייה – זקוקים לידיים עובדות במקצועות חיוניים כמו חשמלאות, אינסטלציה, טיפול סיעודי וניקיון, אך המציאות מקשה על מהגרים את המעבר לכפר.
מה המציאות שמקשה על המעבר לכפר? הדו"ח קובע כי חלק מהמהגרים אכן מנסים לעבור לאזורים הכפריים, אך לרוב אינם נשארים לגור שם עקב מחסור בתחבורה ציבורית, קושי בגישה לשירותים ציבוריים והיעדר קהילות תומכות. לדברי מוניקה לופס, מנהלת CEAR – ארגון המסייע למהגרים – למרבית המהגרים אין יכולת ניידות ברכב פרטי, ובעלי נכסים בכפרים מתקשים להתאים את הדיור לצרכי המהגרים, לשפץ אותם, או להשכיר להם.
על פי הדו"ח, 10% מתושבי האזורים הכפריים הם מהגרים, ובקרב גילאי 20–39 שיעורם כבר מגיע ל־16%. אחד מכל ארבעה ילדים בכפרים קטנים הוא בן להורים מהגרים. אף על פי כן, רוב התעסוקה בענפי הסיעוד נותרת כחלק מהעסקה בלתי פורמלית עקב היעדר רגולציה.
הדו"ח מציין כי הצלחת ההתיישבות הכפרית תלויה בתשתיות בסיסיות ושירותים שיאפשרו קליטה יציבה לאורך זמן. לצד זאת, הכתבה מציינת כי יש מהגרים שהצליחו לבנות את חייהם בכפר המספק להם איכות חיים טובה, אך עבודה עונתית ולא יציבה מונעת מרבים לשרוד כלכלית באזורים אלו.