חקיקה חדשה תסדיר חשיפת מסמכים ממשלתיים ותאפשר פרסום מידע מהדיקטטורה ומתקופת המעבר לדמוקרטיה, מפלגת ERC מבקשת לחבר את קבוצות השמאל הלאומיות וסנצ'ס במסע לדרום אמריקה לחיזוק הברית עם מנהיגי שמאל
חקיקה חדשה תסדיר חשיפת מסמכים ממשלתיים ותאפשר פרסום מידע מהדיקטטורה ומתקופת המעבר לדמוקרטיה
עיתון El Pais מפרסם בידיעה הראשית כי ממשלת ספרד אישרה טיוטת חוק עליה נאבקה מפלגת PNV זמן רב- חוק שיאפשר כי יתאפשר פרסום מסמכים ממשלתיים מסווגים לאחר 45 שנה. החקיקה, באם תגיע לישורת האחרונה, משנה חקיקה עוד מימי הדיקטטורה של פרנקו, משנת 1968. ראש ממשלת ספרד התחייב זה מכבר למפלגת PNV להביא לשינוי החקיקה, וכעת זו אכן מקודמת בפועל.
על פי החוק החדש, מסמכים ממסדיים יסווגו לארבע רמות, לפי סיכון הפצת המידע, וכל רמה תוכל להתפרסם בטווח זמן שונה. רמות הסודיות ינועו ממוגבל לסודי ביותר, והשנים שאחריהן יוכל מסמך להתפרסם יהיו בין 4-45 שנים בהתאמה. מידע הכולל הפרות חמורות של זכויות האדם לא יוכל להיות מסווג כלל. עם זאת, חשיפת מידע מסווג עשויה לגרור קנסות כבדים. במקרה של מחלוקת ההכרעה תתגלגל לפתחו של בית המשפט העליון. בתוך כך תוקם רשות לניהול המידע המסווג. משרד ראש הממשלה יהיה אמון על ההליך.
מפלגת ERC מבקשת לחבר את קבוצות השמאל הלאומיות
עיתון El Mundo מדווח בידיעה הראשית בעיתון על מגעים שהחלה מקדמת מפלגת ה- ERC, מפלגת שמאל קטלאנית השואפת לעצמאות ותומכת בימים אלו בממשלה, לחיבור מפלגות שמאל לאומיות. גבריאל רופיאן (Gabriel Rufián), חבר פרלמנט ומנהיג ה- ERC, החל פועל ליצירת חזית שמאל לאומית שתכלול את Bildu, BNG, Compromís ו-Adelante Andalucía. במטרה למנוע אבדן קולות ולפעול למול התחזקות הימין הקיצוני. מפלגות אלו הינן מפלגות שמאל לאומי מהבסקים, אנדלוסיה, גליסיה וולנסיה. מפלגת Compromis מוולנסיה פחות נוטה לצד הלאומי. בין המפלגות עדיין קיימים פערים ועוד אין הסכמה על המהלך, אך השיחות כרגע חיוביות מאוד.
מהכתבה עולה כי המפלגה הבאה אליה עתיד לפנות רופיאן היא Podemos, מפלגת שמאל הפועלת עם מפלגת Sumar אך בין השתיים מתחים רבים, ונבחנת השותפות תחת מסגרת מפלגות השמאל Izquierda Unida.
סנצ'ס במסע לדרום אמריקה לחיזוק ברית עם מנהיגי שמאל
העיתונים El Mundo ו– La Vanguardia נותנים במה למסעו של ראש ממשלת ספרד, פדרו סנצ'ס בדרום אמריקה, שם הוא מוצא שותפים אידיאולוגים לתפיסות שמאל, בעוד באירופה הבריתות הללו הולכות ונחלשות לאור התחזקות הימין.
הידיעה בעיתון El Mundo מתארת את פדרו סנצ'ס, כאחד ממנהיגי השמאל היחידים שעוד נותרו באירופה בה מתרבות הקריאות להגדלת החימוש ואתגור הדמוקרטיה. בתוך קונטקסט זה סנצ'ס מחפש בריתות פוליטיות בדרום אמריקה, בה ישנן מדינות בהן שלטון השמאל עדיין חזק, ויכול לייצר משקל נגד לשיח השמרני המתחזק באירופה.
ברמה המעשית סנצ'ס יבקר השבוע בצ'ילה, אורוגוואי ופרגוואי. סנצ'ס צפוי להשתתף במפגש פסגה תחת הכותרת: “Democracia siempre”- "דמוקרטיה תמיד" בהובלת נשיא צ'ילה גבריאל בוריץ' (Gabriel Boric), לצד לולה דה סילבה (Lula da Silva) נשיא ברזיל, גוסטבו פטרו (Gustavo Petro) נשיא קולומביה וימאנדו אורסי (Yamandú Orsi) מועמד לנשיאות באורוגוואי, ממפלגת השמאל Frente Amplio. מהכתבה עולה כי מטרת המפגש היא לייצר מחנה וקול פרוגרסיבי משותף נגד הפופוליזם הימני המתגבר. המסרים שהפסגה מבקשת לחזק הם: צדק חברתי, שוויון מגדרי, רגולציה של טכנולוגיות ודמוקרטיה רב-לאומית.
במעון ראש הממשלה, המונקלואה, מדגישים את הקרבה הרעיונית עם אותן ממשלות. כמובן כי דמויות כמו נשיא ארגנטינה, חאבייר מיליי, לא הוזמנו למפגש הפסגה, ולא עתיד להיערך מפגש בינו לבין סנצ'ס.
השכר הריאלי בספרד תקוע זה שלושה עשורים
עיתון El Mundo מביא את נתוני ה- OECD לפיהם השכר הריאלי בספרד כמעט ולא עלה בשלושת העשורים האחרונים – העלייה בין השנים 1994 ל־2024 עומדת על 2.74% זאת לעומת ממוצע של 30.8% במדינות ה- OECD. מדובר בביצוע הרביעי הגרוע ביותר מבין 38 המדינות החברות. מקסיקו, יפן ואיטליה מציגות תוצאות חלשות יותר. השכר הריאלי מחושב תוך שקלול האינפלציה וכך ביכולתו לשקף כוח קנייה אמיתי של העובדים.
בספרד, השכר עלה מ־32,157 אירו (בערכים ריאליים) בשנת 1994 ל־33,044 אירו ב־2024 בלבד. מנגד, מדינות כמו גרמניה וצרפת הציגו עלייה של כ־24% ו־28% בהתאמה, ובליטא – מעל 290%. גם מדינות דרום אירופה כמו פורטוגל (21.2%) ויוון (22.5%) עקפו את ספרד בפער משמעותי.
הגורם המרכזי לקיפאון על פי כלכלנים המובאים בכתבה, הוא קיפאון מתמשך בפריון העבודה. לדברי המומחים, ספרד מרחיבה את התמקדותה בענפי שירותים בעלי פריון נמוך, בעוד חלקה של התעשייה בתעסוקה ירד מ־22% ל־12.5%. מיסוי גבוה ואי־שוויון בין עשירוני השכר פוגעים בצמיחה, נכתב בכתבה ולמרות ששכר המינימום עלה ב־50% מאז 2018, השפעה זו אינה משפרת את השכר הממוצע. למעשה, השכר הריאלי היחיד שעלה מאז 2008 הוא בקרב שלושת העשירונים הנמוכים, בעוד שבקרב העשירונים הגבוהים הוא דווקא ירד.
