כשהאהבה לאופנה מובילה אותך למוזיאון הפראדו במדריד
מי ממליצה לנו הפעם?
עדן בנטוב הגיעה למדריד לפני כמעט עשור כדי להעמיק בלימודי תולדות האמנות וגילתה שזה המקום שבו כל האהבות שלה נפגשות: אופנה, אמנות, תרבות והיסטוריה. היום היא חיה בעיר, מדריכה סיורי תרבות, אמנות ואופנה כמובן וממשיכה להתרגש כל פעם מחדש מהמוזיאון שבכל ביקור, מספר לה סיפור חדש.
הגעתי למדריד ב-2015 במסגרת חילופי סטודנטים, אחרי שהתחלתי את לימודי תולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. אני זוכרת את עצמי יושבת באולם בהר הצופים, מוקפת בשמות אמנים כמו ולסקז, טיציאן, רובנס, כולם נראו אז כמו גאונים רחוקים.
עוד לפני כן, השלמתי לימודי תעודה על אופנה בשנקר. מאז ומתמיד בגדים היו עבורי לא רק פריטים אסתטיים, אלא טקסטים חיים: מה אנחנו מספרים על עצמנו כשאנחנו מתלבשים, במודע או שלא.
אז מה הקשר ללימודי תולדות האמנות?
מעבר לכך שאין בישראל מסגרת אקדמית ללימודי תואר ראשון בתולדות הלבוש, אופנה היא חלק בלתי נפרד מהתרבות החזותית, והיא משתקפת באמנות, גם אם לא תמיד שמים לב לכך ממבט ראשון.
וכך מצאתי את עצמי במדריד, היישר אל מוזיאון הפראדו.
הפראדו נחשב לאחד ממוזיאוני האמנות החשובים והיוקרתיים בעולם. הוא מאכלס אוסף עצום של יצירות מופת מהמאות ה-16 עד ה-19, כולל ציורים אייקוניים של ולסקז, גויה, טיציאן, רובנס ובוש. גודלו והעושר החזותי שבו הופכים אותו למקדש אמנות של ממש, מקום שמפגיש בין עולמות, דורות וסגנונות תחת קורת גג אחת.
ולכן, ביקור ראשון בפראדו עלול להבהיל: מאיפה בכלל מתחילים לשוטט? איך אפשר לעמוד בכל העושר, היופי והכובד ההיסטורי שהמוזיאון הזה אוצר? איך לא ללכת לאיבוד במסדרונותיו הרבים? איך לדעת מה חשוב? ובעיקר, איך לא לפספס את המאסטרפיסים שחיכיתי לראות אותם כל כך?
למזלי, ניתנה לי ההזדמנות לפתח איתו רומן שבועי, ואני חוזרת אליו שוב ושוב. ואחרי עשרות ביקורים, אני כבר מרגישה בו "כמעט" בנוח.
אה, וחשוב לא פחות, בעונה נוכחית…יש בו מזגן מעולה!
באופן טבעי, מצאתי את עצמי נמשכת ליצירות שבהן הבד והבגד מדברים.
אמנות ואופנה תמיד הלכו יד ביד. בבגדים שמתוארים בציורים ובפסלים מסתתר מידע עשיר על תרבות, חברה, סטטוס ואידיאולוגיות של התקופה. מעבר לאסתטיקה, הלבוש ביצירות אמנות, הוא אמצעי תקשורתי: דרך הבד, החיתוך והצבעים, אפשר לקרוא סמלים, להבין מגמות ולגלות את הסיפורים החזותיים שמסתתרים מאחורי כל דמות.
היסטוריית האופנה היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הדימוי ולכן, אמנות מתעדת אותה, ולעיתים גם יוצרת אותה מחדש. לדוגמא, ביצירה היפיפיה – הורדה של ישו מהצלב, של הצייר הפלמי רוג'ר ואן דר ויידן (Rogier van der Weyden) משנת 1435, הטקסטיל כמעט חי. הבד נראה כאילו אפשר לגעת בו, למשש, לתפוס בקפלים.
עוד דוגמא שאני ממש אוהבת מתוך הסיור שלי בפראדו, הפעם מתוך היצירה החשובה לאס מנינאס (Las Meninas) – נערות החצר, של דייגו ולסקז (Diego Rodríguez de Silva y Velázquez), משנת 1656.
מה מחזיק את השמלות הענקיות של נשות החצר בצורת הפעמון המרהיבה שלהן?
רמז: זה לא חישוק מתכת, וגם לא בדים קשיחים. התשובה המפתיעה היא – עצמות לווייתן. הקרינולינות של אמצע המאה ה-17 בספרד עוצבו כך שיהיו קלות אך קשיחות, והן העבירו מסר ברור: נוכחות, שליטה, סטטוס, אסתטיקה מדויקת.
היום, עשר שנים אחרי שהרומן שלי עם מוזיאון הפראדו התחיל, אני זוכה להעביר בו סיורים ולשתף אחרים ביופי ובעושר שהוא מציע, להחזיק לכם את היד בתוך השפע ומבוך המסדרונות המבלבלים.
ועדיין, בכל פעם שאני עומדת מול קבוצה ומספרת בהתלהבות על קפלים, צבעים ורעיונות, ורואה את ההתרגשות בעיניים של מי שמולי, יש רגע קטן שבו עדן של 2015 מגיחה. אותה עדן, שעמדה מבולבלת מול הכניסה עם מפת ההתמצאות ביד, בלי לדעת שלפעמים חלומות דווקא כן מתגשמים.
וזה, אולי, חלק מקסמו של הפראדו: הוא עצום, הוא עלול להבהיל, אבל אם תתנו לו צ'אנס – הוא יפתח בפניכם עולם שלם של אופנה, סיפורים, היסטוריה ואמנות.
לאינסטגרם של עדן: edeninmadrid@
לאתר של עדן במדריד – סיורי אופנה ואמנות: www.edeninmadrid.com
