השבוע ציינה ספרד חמישים שנה למות פרנקו
השבוע, בעשרים בנובמבר לפני חמישים שנה, נפטר הדיקטטור פרנסיסקו פרנקו, לאחר שליטה סמכותנית בספרד משנת 1939. יומיים אחר כך קיבל אליו את המושכות מלך ספרד, חואן קרלוס הראשון, והוביל את ספרד אל חמישה עשורים של דמוקרטיה.
במהלך 36 שנות הדיקטטורה של פרנקו ביצע המשטר פשעים רבים: עינויים, הוצאות להורג ללא משפט, עבודה בכפייה, גירוש למחנות ריכוז נאציים במהלך מלחמת העולם השנייה, רדיפה פוליטית ופגיעה במתנגדי משטר. למרות כל זאת, במעבר לדמוקרטיה הפשעים הונחו מאחור, ואיש לא עמד למשפט על פשעיו.
פשעי הדיקטטורה
בין השנים 1936 ל־1939 התרחשה בספרד מלחמת האזרחים, שבסופה ניצחו כוחותיו של פרנקו את ממשלת הרפובליקה השנייה. השתתת המשטר החדש הביאה לרדיפה פוליטית של מתנגדי השלטון, אינטלקטואלים, סטודנטים וכל מי שנחשד באי־נאמנות למשטר. עינויים, חטיפה ורצח היו אחד מהכלים לשליטה באוכלוסייה.
תחקיר עיתון El Salto מצביע על כך שעשרות אלפי איש בספרד עברו עינויים, גם במהלך סוף ימיה של הדיקטטורה, בשנות השבעים. המאמר מביא עדויות של קרבנות שסבלו ממכות, חנק, מניעת שינה ועוד. עיתון El País בכתבה על גורלם של 10,000 ספרדים שנשלחו למחנות ריכוז נאציים במהלך מלחמת העולם השנייה, שם כמעט מחציתם נרצחו. למעלה מ־2,382 קברי אחים תועדו בספרד.
הפיוס הלאומי או ברית השתיקה
עם מותו של פרנקו בנובמבר 1975 נפתחה תקופה פוליטית חדשה, תקופת המעבר, שמטרתה הייתה לייצב את המדינה במעברה לדמוקרטיה. בתוך ייצוב זה נקבעה המסגרת לטיפול בפשעי העבר, וכך בשנת 1977, ב־15 באוקטובר, אושר חוק החנינה אשר ביקש בו זמנית לבטל את כל ההרשעות שעמדו כנגד מי שהתנגד לדיקטטורה, וכן — כפי שמפרט החוק — כל העבירות שביצעו פקידים וסוכני כוחות הביטחון נגד זכויותיהם של מי שהתנגדו לדיקטטורה הצבאית. החוק היווה פיוס לאומי, או לימים מה שיכונו אחרים ברית שתיקה או שכחה, אשר לא היה ביכולתה להתמודד עם הפרות זכויות האדם הנרחבות שבוצעו בתקופת הדיקטטורה בספרד.
ארגונים המבקשים צדק מתחילים לקום
משנות התשעים, ובעיקר בשנות האלפיים, החלו לקום ארגונים בספרד ובעולם שביקשו לקדם הכרה בעוול, צדק והעמדה לדין על פשעי הדיקטטורה. בין הארגונים ניתן למנות את Equipo Nizkor, שהוקם בשנת 1991 ופועל מספרד ומהזירה הבין־לאומית לקידום החלת המשפט הבין־לאומי על הפרות זכויות אדם שבוצעו במשטר פרנקו; ארגון ARMH המוביל משנת 2000 פעולות לחיפוש וזיהוי קברי אחים; ו־Federación Estatal de Foros por la Memoria, הפועל משנת 2002 להנצחת והנכחת זכרם של הקורבנות.
שלושה עשורים אחר כך מתחילים להישמע קולות הקוראים לצדק היסטורי
בשנת 2008 הגישו מספר קרבנות תלונה פלילית לבית הדין הלאומי הספרדי (Audiencia Nacional), בקשה לחקירת פשעים נגד האנושות שבוצעו בין השנים 1936–1952. השופט בלתסאר גרסון פתח פתח לעיסוק בסוגייה וסבר שעל עבירות מסוימות לא חל חוק התיישנות. מהר מאוד נסגר הפתח שפתח גרסון, ובית הדין הלאומי ביטל את החקירה בטענה כי לבתי המשפט בספרד אין סמכות לחקור. הליך פלילי נפתח נגד גרסון, בו הואשם שקיבל החלטה בלתי חוקית ביודעין. הוא זוכה בשנת 2012, ועם זאת — אי־היכולת להעמיד לדין את מי שביצעו פשעים נגד האנושות במשטר פרנקו נותרה על כנה. בית המשפט העליון קבע שהחקיקה הספרדית לא כללה פשעים נגד האנושות במועד ביצועם ולכן לא ניתן לשפוט בגינם וכך לעקוף את חוק החנינה משנת 1977 או את חוק ההתיישנות. בשנת 2021, לאחר מאבק משפטי נוסף, אישרר בית המשפט החוקתי החלטות אלה.
לאחר שהדלתות בספרד נסגרו — פונים הקורבנות לבית המשפט בארגנטינה
ארגנטינה עצמה התמודדה גם היא עם סוגייה דומה. המדינה חוותה דיקטטורה צבאית בין השנים 1976–1982, שאחריה הועמדו האחראים המרכזיים לדין. עם זאת, זמן קצר אחר כך חוקק חוק אשר ביקש לשים סוף למשפטים, והוא נקרא Punto Final. בתחילת שנות האלפיים בוטל, והחלו משפטים של מי שהיו מעורבים בפשעים נגד האנושות במהלך הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה; בתוך כך ניתן למצוא אף בקשת הסגרה של ארגנטינה מישראל של מי שהוגש נגדו כתב אישום — וישראל סירבה.
כך או כך, גם הספרדים, בהיתקלם בחומה במערכת הצדק הספרדית, פנו לבית המשפט בארגנטינה, שם שני קרבנות של משטר פרנקו הגישו תלונה פלילית על בסיס הסמכות האוניברסלית, והשופטת פתחה חקירה של פשעים נגד האנושות בשנות הדיקטטורה בספרד. בשנים 2013 ו־2014 הורתה השופטת על מעצר והסגרה של 20 בכירים במשטר, בהם שרים לשעבר. אך ספרד סירבה לשתף פעולה. ההליכים נמשכים.
בתוך כך קמו ארגונים שמטרתם הייתה לשרת את התמיכה המשפטית בתביעה בארגנטינה. בשנת 2013 הוקם ארגון CEAQUA במטרה לרכז את התמיכה בהליך המשפטי בארגנטינה. ארגון זה פעל לצד La Comuna, ארגון שהוקם בשנת 2004 על ידי מי שעונו ונרדפו פוליטית לפעילות משפטית נגד מי שלקחו חלק בדיקטטורה.
גופים בינלאומיים קוראים לספרד להימנע מיישום חוק החנינה — וספרד מובילה חקיקה חדשה
במהלך השנים גופים בינלאומיים רבים, בהם הוועדה לזכויות האדם, הוועדה נגד עינויים ועוד, קראו לספרד לבטל או להימנע מיישום חוק החנינה משנת 1977, ובכך לקדם את היכולת להביא לדין אנשים בגין פשעי המשטר הדיקטטורי.
בתגובה לדרישה הבינלאומית ולחוסר הנחת הציבורי, מחוקקת ספרד בשנת 2007 את חוק הזיכרון ההיסטורי, שנחקק במטרה להכיר ולהרחיב את זכויותיהם של מי שנרדפו במהלך מלחמת האזרחים והדיקטטורה. החוק מכיר בעוול ההיסטורי ומגן על הזכות לזיכרון אישי ומשפחתי למי שנפגע ונעשה לו עוול משפטי באותן שנים. החוק גם הרחיב את מנגנוני הפיצוי ברמה הכלכלית בתחום הפנסיות והפיצויים, וכן את המנגנונים לחיפוש, איתור וזיהוי נעדרים. עוד חייב החוק להסיר סמלים ואנדרטאות המפארים את הדיקטטורה, והכיר במתנדבי הבריגדות הבין־לאומיות כמי שזכאים לקבלת אזרחות. במסגרת החוק הוקם מרכז תיעודי לזיכרון ההיסטורי בסלמנקה, והורחבה הזכות הציבורית לגישה למסמכים. עם זאת, לצד העובדה שהחוק קידם את המסגרת המשפטית להבטחת הזיכרון ההיסטורי, בכל הנוגע להבאת האשמים לדין — המציאות נותרה על כנה.
בשנת 2022 עדכנה ספרד את החוק והרחיבה את אחריות המדינה. במסגרת החוק החדש הועברה האחריות לחיפוש, איתור וזיהוי נעדרים אל המדינה, ובתוך כך — מיפוי הקברים. חוק זה העניק גם זכות נוספת: החקירה של הפגיעה בזכויות האדם. החוק אינו מבטל את חוק החנינה אך קובע שהחקיקה הספרדית, ובתוך כך גם חוק החנינה, תפורש בהתאם למשפט הבין־לאומי, שבמסגרתו פשעים נגד האנושות אינם בני התיישנות או חנינה. החוק החדש גם מרחיב את ההכרה בהיקף הקרבנות, וקובע ימי זיכרון רשמיים וכן תכניות לימוד מוסדרות. כמו כן, החוק הביא ליצירת פרקליטות זכויות האדם והזיכרון הדמוקרטי. בחודש מאי פורסם כי הפרקליטות תחקור את מעורבות משטר פרנקו ברצח 4,435 ספרדים במחנות הריכוז הנאציים.
בתוך כך, בשנת 2023 הוקם משרד חדש, שאיחד פונקציות קודמות — המשרד למדיניות טריטוריאלית וזיכרון דמוקרטי. כיום, לפי פרסומי המשרד, נעשים מספר מהלכים בתחום התמודדות העבר: האצת חפירות קברי אחים, יצירת מאגר לאומי של אתרי זיכרון, חקירה פלילית של גירוש ספרדים למחנות נאציים, הסרת סמלים פרנקיסטיים מהמרחב הציבורי וכן הפעלת סמכות לסגירת פעילותן של קרנות או גופים המזוהים עם משטרו של פרנקו וקידום מורשתו.
האם יש עוד מי שתופס את הזיכרון ההיסטורי אחרת?
כן. כתבה ב־EFE בחנה בשבוע האחרון את היחס לפרנקו 50 שנה אחרי. בכתבה נכתב שהחודש, ראש עיר במחוז חאֵאן, מטעם מפלגת Vox, הפיץ לוח שנה פרנקיסטי שנשא את תמונת פרנקו ואת סיסמת המשטר באותם ימים. המעשה עורר מחלוקת וביקורת, אך אינו מנותק מן העובדה כי מפלגת Vox מבקשת לבטל את חוקי הזיכרון הדמוקרטי משנת 2007 ו־2022, ודרישה זו מהווה עבורה תנאי בסיס בהסכמים מקומיים בקהילות אוטונומיות שונות. לתפיסת המפלגה לכל ספרדי הזכות לפרש כרצונו את עבר האומה, וחקיקה המגדירה את העבר כפשע מכתיבה את תפיסת ההיסטוריה. במחאות והפגנות ניתן לראות עדיין — על ידי קבוצות ימין קיצוני — אהדה לפרנקו ושימוש בשמו וסמליו.
תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בסקר המרכז לחקר סוציולוגי (CIS), לפיו 17.3% מהספרדים סבורים שהמשטר הדמוקרטי הנוכחי גרוע או גרוע בהרבה מהדיקטטורה של פרנקו, ו־21.3% סבורים שתקופת הדיקטטורה הייתה טובה או טובה מאוד.
ובמקום לקרוא — אפשר גם לראות:
לסיום, מי שרוצה עוד נקודות מבט יכול לפתוח נטפליקס, שם עלתה לפני שנה הסדרה Las Abogadas, המבוססת על חייהן של ארבע עורכות דין שהיו חלוצות במאבק המשפטי בשלהי הדיקטטורה ובמעבר לדמוקרטיה. וכן סרטו של אלמודובר Madres Paralelas משנת 2021, העוסק בין היתר במאבק לחשיפת קברי אחים.
