חלקנו הגיעו עתה, אחרים בדרך, ויש מי שכבר פה שנים רבות.
עבור אלו מאיתנו שרוצים לדעת קצת יותר על איך עובדת מערכת החינוך בספרד, יצאנו לדבר עם תמר שועלי טרכטנברג, פרופסורית למדעי החינוך באוניברסיטה הקתולית של ולנסיה, שנמצאת בספרד כ-30 שנה.
בין המערכת המרכזית לקהילה האוטונומית
טוב, אז זה קצת מורה נבוכים מה שאנחנו צריכים. בואי נתחיל בהתחלה: בתחום החינוך, מה מערכת היחסים והאחריות בין הקהילות האוטונומיות של ספרד, לשלטון המרכזי?
"נתחיל בלהסביר את המבנה" אומרת שועלי טרכטנברג. "ספרד היא מדינה של מדינות, במהלך הדיקטטורה של פרנקו היה דיכוי של מאפייני הזהות התרבותית מהווה ירושה היסטורית באיזורים השונים, בקהילות האוטונומיות השונות. דיכוי זה הותיר טראומה גדולה.
תקופת המעבר לאחר מותו של פרנקו, אשר הגדירה את המציאות הפוליטית הדמוקרטית מחדש מצאה נוסחת פשרה בה מצד אחד יש ממשל מרכזי עם תחומי אחריות מרכזיים הדורשים ריכוזיות, ולצד זאת יש את הממשלות האזוריות, אשר מקבלות את האחריות למרכיבים מאוד רלוונטיים בחינוך כמו בניית הזהות וטיפוח התרבות המקומית.
חוק החינוך הספרדי הינו ברוח הערכים והתפיסה החינוכית של האיחוד האירופי והינו מבוסס על Key Competences Learning. for Life Long אשר מה שמייחד אותו הוא דגש על CITIZENSHIP CONPETENCE ו- Personal Social Learning to learn competence – יכולות אזרחיות ויכולות חברתיות ולימודיות.
המשמעות הפרקטית של ההסדר הזה בין השלטון המרכזי לקהילות האוטונומיות הוא כי למשרד החינוך יש 60 אחוז אחריות על הנעשה במערכת החינוך, ולשלטון המרכזי 40 אחוז. החלוקה הזו כוללת גם נושאי תוכן וגם נושאי הקצאת משאבים, הכשרת מורים ועוד.
לשם ההדגמה, זה דומה לכך שבארץ יש הפרדה בין מערכות חינוך שונות: החרדית, הערבית ועוד. יש תכנים שחלים על כולם, שכאן באים מתוקף חוק החינוך של החוקה הספרדית. לדוגמא מורה ללא הסמכה שלא עבר מבחנים ברמה הארצית אינו יכול ללמד בבית ספר ציבורי, זאת כי חוק החינוך הלאומי אחראי למימון בתי הספר הציבוריים ואחראי להליך ההעסקה של המורים.
חוק החינוך הספרדי נחקק מחדש עם התחלפותן של ממשלה. החוק הנוכחי הינו משנת 2023. האלמנטים המשותפים המובהקים הם למידת אנגלית, שפה זרה, מתמטיקה, היקף השעות, כישורי המורים. כל אלו משולים ללימודי ליבה ומוגדרים בתוך חוק החינוך הלאומי.
לצד זאת, כל ממשלה אזורית יכולה לעשות אדפטציות שבאות לידי ביטוי בלימודי שפה, היסטוריה. לדוגמא בקטלוניה יש מעט מאוד לימודי ספרדית, זאת למרות שהם מחוייבים ללימוד ספרדית".
לדברי שועלי טרכטנברג, ההולכים לבתי ספר פרטיים, ילמדו כמעט בכל המקרים בספרדית או באנגלית, לעומת זאת בבתי הספר הציבוריים קיים מודל של אימרז'ן, מודל המחייב הכנסה הדרגתית של שפת האזור.
עם זאת במקומות רבים, כמו קטלוניה ועוד, המודל עובד הפוך: השפה המרכזית היא המקומית, ואילו השפה הספרדית נלמדת באופן מינורי במקביל. בפועל לדברי שועלי טרכטנברג החוק מחייב ל-25% לימודי ספרדית, עתירה של הורים בקטלוניה חייבו את בית הספר לאפשר לילד ללמוד 25% מן הלימודים בספרדית.
עבור הורים רבים השפה המקומית מגדירה את הזהות שלהם, אחרי שנים רבות בהן נאסר עליהם ועל הוריהם להשתמש בשפתם ולתת מקום לזהותם. עבור טרכטנברג המקומיות הזו מובילה לתפיסה לאומנית.
"המגמה שלהם היא בניית זהות אוטונומית, המשמעות של זה היא לאומנות. ניתן לראות זאת בספרי ההיסטוריה המקומיים. כיצד יש גרסה שונה של ההיסטוריה, של הנרטיב במקומות שונים. גם העסקת המורים מותנית בידיעת השפה המקומית. לא ניתן לעבוד בתוך קהילה אוטונומית בלי להראות כי את בעלת תעודה בשפת המקום. בקטלוניה ב-15 השנה האחרונות הועצמה מאוד תפיסת הזהות, ורבים, ממשפחות מעורבות, עזבו. מערכת חינוך תמיד טעונה מאוד בפוליטיקה. בכל אופן, ברמה הפורמלית, בכל קהילה אוטונומית יש חובה על פי חוק ללימוד בשתי השפות".
על המערכת הציבורית והפרטית
בספרד יש מספר מערכות חינוך בפועל. ישנה המערכת הציבורית, שבה נכללים גם בתי הספר הקונסרטדוס (בתי ספר שפעם היו פרטיים, וכעת הפכו לגוף שמשול למוכרים שאינם רשמיים), ישנה המערכת הפרטית ספרדית, וישנם בתי הספר הבינלאומיים. טרכטנברג מפרטת קצת על היתרונות והחסרונות של כל מערכת.
"אני אפתח בפרטיים הספרדיים. הם למעשה כולם עסק" מביעה שועלי טרכטנברג את עמדתה. "זה לא אומר שאין להם תפיסה חינוכית, אבל הם קודם כל עסק כלכלי. הם מוקמים לרוב על ידי בעלי הון ספרדים שרוצים שהילדים שלהם ידברו אנגלית. תנאי ההעסקה של המורים פחות טובים במרביתם, ולכן המערכת לא יציבה וקבועה, עקב מעט מחויבות של אנשי החינוך. ולכן לטעמי, איכות החינוך במרבית בתי הספר הפרטיים בספרד נופלת מזו של מערכת החינוך הציבורית במדינה. כמובן במקרה והילד לא צריך שום השקעה מיוחדת, אזי זה יכול לעבוד, אך במידה ויש צרכים מיוחדים, ישנו סיכוי שהילד לא ישתלב בחינוך הספרדי הפרטי. זו מערכת שיש בה, 70% ילדים מהעשירון הבינוני ומעלה בקרב האוכלוסייה הספרדית.
ישנם גם בתי הספר הבינלאומיים, מהם רבים אנגליים, אמריקאיים וצרפתיים, המחויבים למוסדות במדינות האם שלהם, ופועלים בהתאם לפי שיטות החינוך במדינותיהם. בבתי ספר אלו יש אווירה בינלאומית והרמה האקדמאית מאוד גבוהה.
העלויות גבוהות, אך לדעתי זה מאפשר להם להעניק יותר קשב לתלמידים. בנוסף, ישנה מעורבות של ההורים בבחירת ההנהלה. לדוגמא בולנסיה ישנו בית ספר היספנו-אמריקאי בו ההורים בוחרים את המנהל ונראה שזה עובד מדהים. מבחינת גישה וסדר יום, , ניתן למצוא דמיון למה שאנו מכירים בישראל כבית ספר דמוקרטי. המורים באים מתרבות בינלאומית, ובמקרה ואינם טובים מספיק, הם מפוטרים. ספרדית הינה לימוד חובה, עקב הלימודים באוניברסיטאות. מרבית התלמידים, כמעט 90%, יהיו אוכלוסייה בינלאומית, שהגיעה מחוץ לספרד.
וכמובן יש את מערכת החינוך הציבורית. בית הספר אליו ישלח הילד, יקבע לפי אזור הרישום, הווה אומר לפי אזור מקום המגורים ולא לפי תפיסות העולם של ההורים וכדומה. קיימים קריטריונים נוספים לבחירת בית הספר, כמו למשל מתן עדיפות לילדים שאחיהם כבר לומדים באותו בית ספר.
וכשאני מדברת על בתי ספר ציבוריים, אני כוללת בתוכם גם את בתי הספר ה'קונסרטדוס'. אלה בתי ספר פופולריים מאוד, ורבים מהם מציעים חינוך דו-לשוני."לגבי בתי הספר ה׳קונסרטדוס׳. מרביתם במקור קתוליים (גם אם בפועל אין לכך משמעות פרקטית). בתי ספר אלו היו פעם ציבוריים שהפכו למה שאנחנו מכירים-כמוכר שאינו רשמי. למעשה היום, הם נותנים מענה למדינה בהנגשת יותר מוסדות חינוך לכלל הציבור. לימודי הדת תלויים באזור (לימודי דת כוללים את כלל הדתות, מ.ג.כ) אלו בתי ספר הכוללים דגש רב על ערכים הומניסטים. "שכר הלימוד נחשב סביר יחסית – כ-200 יורו בחודש. למרות זאת, 99% מהתלמידים, הינם ספרדים מקומיים, כיוון שעבור משפחות מהגרים רבות, אפילו סכום זה גבוה מדי ואינו בהישג יד. בתי הספר ה׳קונסרטדוס׳ כאמור מאופיינים בתפיסה ההומניסטית ושל ערכים אוניברסליים ופחות לאומניים. למורים יש יש יציבות תעסוקתית כפי שמתחייב מהחקיקה הכללית. בסופו של דבר, כמו בכל מקום, השאלה הכי חשובה היא מי המורה של הילד שלך, ומי מנהל/ת את בית הספר".
בין הכפר לעיר
לדברי שועלי טרכטנברג, כל האמור לעיל, מקבל נקודת מבט שונה בהתאם למיקום מערכת החינוך: בכפר או בעיר.
"המערכת הציבורית בכפר ובעיר שונה לגמרי. זו מערכת שונה בערים גדולות עם מיליוני אנשים, כמות גדולה של מהגרים" היא מחדדת. "לעומת זאת בכפר, ביישוב קטן, המורים מכירים את הילדים. האינטראקציה יותר אינטימית ושונה, וגם בתי הספר הציבוריים נותנים מענה טוב בהרבה.
בספרד קיים פרדוקס, יש מחסור במורים, אבל במקביל יש יותר מדי ולא ניתן למקם את כולם במערכת הציבורית. איך זה קורה?
יש את המורים הצעירים, כולם רוצים ללכת ללמד בעיר. אבל המחסור הוא במקומות הקטנים, אז אם את בולנסיה, כדי לצבור נקודות, ישלחו אותך ללמד בכפר קטן רחוק מולנסיה. למקומות הקטנים זה יתרון עצום, אלו מורים בעלי מוטיבציה רבה ושליחות. אם רוצים להבטיח חינוך רגשי איכותי, מקום קטן מוציא את המיטב מאנשים".
חוק החינוך החדש
באיזה אופן שינתה הממשלה הנוכחית את חוק החינוך?
"חוק החינוך החדש בספרד ניסה להפוך את המערכת, ללמידה סביב פרויקטים, תוך כדי עשייה" מסבירה שועלי טרכטנברג. "המשמעות היא לדוגמא, אם את מלמדת משהו שקשור לאיכות הסביבה, אז באנגלית ילמדו מילים הקשורות לנושא, בתחום הספרות יקראו יצירות רלוונטיות לתחום, ובפיזיקה ילמדו על חומרים מזהמים ושאינם מזהמים.
זה בהחלט חיובי, אבל יש כמה בעיות. ראשית, בלי השקעה מספקת בהכשרת מורים, רבים מהם חסרים את הכלים ליישם את השיטה, מה שהופך אותה לחסרת משמעות. בפועל, המורים מלמדים כפי שהם רגילים ורוצים. שנית, לצד כתיבת התכנים, יש לגבש גם תכנית הערכה לשיטה. החוק עורר ויכוחים רבים, בעיקר מסיבות פוליטיות.
כמו כן, חשוב לדעת שחוק החינוך הספרדי מחייב כל קהילה אוטונומית לעשות הסבה והתאמה לילדי הזרים שמגיעים, ליווי ושילוב מבחינה שפתית. יש ממש פונקציה של מי שתפקידו הוא לגשר תרבותית. זה חלק מזכויות הילד".
יש קהילה אוטונומית בה החינוך טוב יותר?
"יש אוטונומיות שידועות יותר במערכת החינוך שלהם. יש האומרים כי בבאסקים, יש את מערכת החינוך הטובה ביותר. השאלה היא מה הקריטריונים הפועלים. אם את מודדת זאת לפי קריטריונים של פיזה, של מצוינות, אני מקבלת את הטענה לגבי הבאסקים. אך מנגד, ברמה הערכית ותפיסה לאומנית, אני חושבת שזו מערכת בעייתית. אם הייתי מתחילה את דרכי במערכת החינוך כיום, הייתי הולכת למערכת החינוך בקהילה האוטונומית של מדריד".
מבנה שנות הלימודים – חוק חינוך חובה עד גיל 16
בספרד מבנה מערכת החינוך שונה מזה שבישראל. בגילאי 0-3, בחלק מהאוטונומיות, הלימודים מסובסדים או חינם, ובשאר המקומות הם ממומנים מגיל 3. חינוך החובה נמשך מגיל 6 עד 16. בגיל 16 בני הנוער בוחרים בין מסלול עיוני, שממנו ניתן להמשיך ללימודים אקדמיים, או לחילופין במסלול מקצועי, המקנה להם הכשרה מקצועית – לימודי תעודה. כדי להתקבל למסלול העיוני, יש לעבור מבחנים נדרשים. ובכל מקרה, גם אם לא בחרו בכך בגיל 16, ניתן להשלים זאת בגיל 20.
"חשוב להבין איך זה עובד" אומרת שועלי טרכטנברג. "בגיל 16 אתה מסיים את הלימודים, ויש לך שנתיים נוספות שיגדירו את האפשרות שלך להגיע בגיל 18 לאוניברסיטה. אין לימודי פסיכומטרי. וחלופה נוספת, היא שנתיים נוספות של לימודים מגיל 18-20, ואלו יאפשרו לך ללכת לאוניברסיטה.
מה שחשוב להדגיש, שהדברים הללו, המעבר ללימודים עיוניים למעשה מוכרע על פי היכולות הלימודיות בגיל 15, על ידי מערכת החינוך בה אתה לומד. המשמעות עבור מהגרים מישראל ובכלל, היא שאם המעבר נעשה כאשר בני הנוער בגיל עשרה, מתקרב ל-15, כדאי לשקול ללכת לבית ספר בינלאומי, בשפה מוכרת".
מה הסיבה לשיטה הזו?
" זה מבוסס על מודל החינוך הצרפתי. כמובן זה גם קשור לסיבות כלכליות ותקציביות. ההכשרה המעשית היא לנושרים, בכדי להבטיח להם יציאה עם תעודה".
הכשרת מורים
הכשרת המורים בספרד מאוד רצינית, והרמה האקדמית של המורים היא מעולה. אני רואה את התכנים פה, ואני משווה להכשרות בישראל, וזה שמיים וארץ. ההכשרות פה כוללות ידע כללי מאוד רחב על אמנות, פיזיקה, השכלה כללית.
הבעיה היא, שלצד הידע האקדמי הרחב, שיטות ההוראה עצמן נותרו מיושנות – יש למורים ידע רב ויכולות בתחומם, אך הם חסרים גמישות פדגוגית, הסתגלות לשיטות הוראה חדשות, ויכולת להכיל תלמידים עם צרכים שונים. זוהי תופעה בולטת במיוחד בקרב המורים בני ארבעים ומעלה.
