האמת שהכל התחיל בבורקס. זמן לא רב אחרי שהגענו לכאן הבת שלי ביקשה בורקס. ישר כתבתי בקבוצת הישראלים בסיטג’ס איזה גבינות צריך לקנות פה לבורקס, ורק לוודא איזה בצק. ומיכל וולפין, ששמורה אצלי כמיכל השפית, ישר ענתה עם פירוט מלא, ליווי באפייה וגם סרטון מיוחד שהכינה ליתר ביטחון. השבוע זה קרה לי שוב, כשחיפשתי פודינג וניל ושברתי את הראש על בסיס לעוגה. כמובן שפניתי למיכל לעזרה. ואז חשבתי שאם היא עוזרת לי, בטח זה יעזור גם לאחרים.
בסוף יצא שבאתי לשאול איפה משיגים זעתר וכל מה שתרצו להשיג, ופגשתי באישה עם סיפור מעורר כוח והשראה, שחלתה במדינה שאז עוד היתה זרה, במחלה קשה, והצליחה לא רק להחלים, אלא גם להפוך לשפית ולכתוב ספר בישול לילדים. ויותר משלמדתי איך משלימים את החוסרים מהארץ, למדתי איך להכיר בשפע בספרד.
איך התחיל הסיפור שלך עם אוכל?
“אהבתי לאכול מגיל אפס, תמיד. מגיל צעיר הייתי נכנסת למטבח לאימא שלי, לעזור לה. אני זוכרת יריד ספרים, שהתחננתי לספר "ילדים מבשלים", כדי שאוכל לבשל עם אימא שלי. בסוף זה היה הספר הראשון שקניתי לעצמי.
בגיל 19 עברתי לגור עם מי שלימים הפך להיות בעלי, ואב ארבעת ילדי. היינו מבשלים יחד הרבה.
לפני עשר שנים עברו השניים לספרד,והשתקעו בסוג של מושב, בפרברי ברצלונה. באוקטובר 2020, 4 שנים אחרי הגעתם, חלתה מיכל בסרטן, ועברה טיפולים כימותרפיים. במהלך הטיפולים, התגייסה קהילת ההורים בבית הספר של הילדים לסייע ותמיד דאגו לאוכל לילדים.
"כל כמה ימים הם היו מגיעים עם סירים. זו הייתה תקופת הקורונה, אז היה צריך לשמור ביתר זהירות שלא אידבק. לא הייתי נוגעת באף אחד. הכל היה שלום שלום רק מרחוק. הילדים היו נכנסים הביתה, מורידים את כל הבגדים. היה נורא חסר לי החיבוק הזה. בנוסף לכך, דאגו להם לכל האוכל, הסיעו אותם, והרגשתי אפס. שאף אחד לא צריך אותי. שמסתדרים בלעדיך. זה היה מאוד קשוח. תחושה מאוד קשה. אני זוכרת שהגיע חג המולד, וביקשתי שאף אחד לא יבשל. החלטתי שאני מפסיקה עם משלוחי האוכל, ועמדתי על הרגליים להכין מארזי תודה, על כל הזמן שסייעו לנו במזון. הכנתי נשיקות ועוגיות וחלות, ועשיתי מארזים לכולם. יש תמונה שלי עם קרחת, יושבת ומכינה מארזים. זה היה בדיוק בתחילת הטיפולים הכי נוראיים, וזה מילא אותי. אני זוכרת שהייתי מכינה פנקייקים לילדים בישיבה. וככה לאט לאט חזרתי לתפקיד, ולחוש משמעות".
כשסיימה מיכל את הטיפולים, בנה חגג יום הולדת, והיא רצתה להכין לו עוגה בכל מאודה, אבל ידיה היו חלשות מדי. אז היא עמדה ליד שכנתה, שהייתה לה ידיים, ועזרה לה לערבב. את הסיפוק מהעוגה הזו, את השמחה שלו, היא זוכרת עד היום.
ובקלישאה, כמו שנאמר, עם האוכל בא התיאבון. בחודש ספטמבר, הכינה חלות, ופרסמה בפייסבוק תמונה של החלות. שכנה מסיטג’ס, שחלתה גם היא במחלת הסרטן, שלחה לה הודעה וביקשה שתי חלות לשבת. שתי החלות החד פעמיות הפכו לשתי חלות קבועות בכל שבת.
"זו הייתה ההתחלה שלי כשפית פרטית" נזכרת מיכל. ״הייתי כותבת מי רוצה חלות, והרבה ישראלים ולא-ישראלים, רצו".
אותה שכנה מסיטג’ס החליטה לבקש ממנה גם אוכל לבית. "ככה התחלתי לבשל אוכל למשפחות, לבית. הייתי עושה פעמיים בשבוע בישולים למשפחות, מעלה פוסט באינסטגרם וכותבת להם מה יש בתפריט, ואנשים היו מזמינים.
אחר כך הלכתי לעשות קורס בישול בברצלונה, בהופמן.
כשהחלה המלחמה באוקראינה, ופליטים החלו להגיע לספרד, פרסם שף שגר באיזור, מי יכול לסייע לו עם אוכל לפליטים, ומיכל התייצבה.
"באתי והכנתי אצלו אוכל, והוא הביא להם את מה שבשלנו. העבודה המשותפת הייתה טובה, והוא הציע לי לעבוד איתו. הוא שף עם הרבה רקע, בקורדון בלו ועוד, והתחלנו לעבוד יחד באירועים, חתונות ועוד. איתו למדתי להכין פאייה. הארוחות הביתיות הפכו לאירועים גדולים, והפכתי לשפית הרשמית של מחנות הקיץ של "עבריתלי" – בית ספר אונליין בינלאומי ללימוד עברית שהוקם על ידי ישראליות המתגוררות בקטלוניה, ענבל גלעד ומילה דורי.
שיתוף הפעולה עם עבריתלי, הוליד גם ספר מתכונים בעברית לילדים, פשוט אוריינית, עם תמונות שמספרות הכל, וברקוד לסריקת וידאו. הספר עתיד לצאת בשבוע הספר.
טוב, אז בואי ניגש לאוכל שיש בישראל ואין לנו פה, ואיפה למצוא אותו.
"החוסרים הם תרבותיים" פורשת מיכל את משנתה. “כאן אין להם את הזעתר שהוא של האיזור שלנו, זה לא תבלין שהם מכירים, מקסימום שמים אורגנו. יש להם עגבניות, שמן זית. לכן להשתמש בחמאה נראה להם מוזר. יש להם פה הרבה זיתים, אז האוכל מותאם למקום ולתרבות שלהם".
המילים שלה מבהירות. זה לא חוסר. זה פשוט אחר.
"מוצרי החלב שלהם אחרים. יש להם גבינות קשות. כמו שאנחנו מתבססים נגיד על שמנת חמוצה, פה יש להם מאטו. זה גביע קטן, משהו בין ריקוטה לשמנת, והם אוכלים את זה כמו קינוח, עם קצת דבש. או שמים את זה במאפים. אפשר להשתמש בו לסופגניות אשל. ונגיד המלפפונים שחסרים לנו. יש כאן הרי את המלפפון ההולנדי העטוף בפלסטיק, ויש את הקטנים שמביאים בעיקר לאמטייה (רשת בקטלוניה) ויש את המחוספסים. לנו הם לא טעימים. יש להם הרבה מאוד מים והם באמת בעיקר משמשים פה למיצים ולמרק, לגספאצ’ו. אי אפשר לאכול אותם עם קליפה. ספרדים לרוב לא מורגלים פשוט לאכול מלפפון, מלפפון כאן מיועד למשהו אחר".
"אצלנו רווח הבצל הירוק, כאן אפשר למצוא המון שום ירוק, שהוא דומה רק בטעם שום. בכל אופן בצל ירוק אפשר לגדל בפשטות מכל אדנית בבית, או בצנצנת. לוקחים את הראש, עם שורשים יבשים, ושמים או באדמה, או פשוט בשאריות הקפה הטחון, וזה מתחיל לצמוח".
"בשביל לעשות לַבָּנֶה הכי מומלץ היוגורט היווני, Griego, עם קצת מלח ולימון, וחיתול שיטפטף. חשוב להסתכל שהוא בלי סוכר, טבעי. אני אוהבת את השמן, בין 3.5-4.5 אחוזי שומן. ככל שיש יותר שומן, הסידן נספג יותר טוב. בשביל קצפת אפשר להשתמש ב- Nata Fix. סילאן מצאתי ברוזמן, שזו רשת גרמנית, ולפעמים יש ב-veritas”.
יש מאפיינים נוספים מבחינתך לאוכל בספרד?
"מה שמאפיין את האוכל פה זה שהוא לא עובר הרבה ידיים, ולרוב מגיע ממקום קרוב לבית, במטרה לא לבזבז אנרגיה. זה משהו שמאפיין את ספרד והם מאוד גאים בו. זה נקרא- אפס קילומטר- המטרה היא להפחית שימוש בפלסטיק, להביא את האוכל הכי טרי שיש מהחקלאים המקומיים הקרובים. זה אומר שאת מקבלת את האוכל הרבה יותר טרי, אבל הוא גם בהתאם מתקלקל מהר יותר. זו תרבות צריכה שונה מישראל – ללכת לסופר ולקנות הכל, להרבה זמן. כאן הולכים לסופר כמה פעמים בשבוע, המטבחים והמקררים קטנים. מבשלים לעכשיו".
לשאלה שמעסיקה אותי לאחרונה אם ספרד יכולה לספק לעצמה הכל, היא עונה שכן. עוד היא אומרת, כי ישנה יותר התאמה עונתית – מוצרים נמכרים בעונה התואמת. האמירה הזו מעלה בה געגוע.
"אני לא אוהבת שיש הכל בכל מקום. פעם הייתי נוסעת לניו יורק והייתי קונה הרשי. לכל מקום היה את הייחוד שלי. היום אני נוסעת לארץ ואין לי כבר מה להביא לאחייניות ולאחיינים שלי. יש הכל בכל מקום".
ואולי בכל זאת לא הכל. אנחנו עוברות על רשימת המוצרים שנשים רשמו שחסר להן בספרד, ויש דברים שנותרים יתומים. הקפה השחור, פודינג וניל. הבמבה. לביסלי גריל אגב, יש חלופה.
"אבל יותר מכל את יודעת מה חסר לי?” היא שואלת ועונה- “הבירה השחורה. תמיד בארץ, איפה שאני הולכת, מחכים לי עם בירה שחורה".
הערגה.
ובכל זאת, שלא תתקעו בלי-
מיכל מצרפת כאן שני מתכונים, האחד לשניצל תירס, והשני לחוואייג’. שלא יחסר.
תגובה אחת
מיכלי שלנו
לא ידעתי שלחמת כמו לביאה ויצאת בריאה. מרגש לדעת שמעז יצא מתוק. את השראה!תודה על השיתוף!!