כבר אתמול החלו אתרי החדשות לסעור סביב החלטת בית המשפט החוקתי לדחות את העתירה המרכזית כנגד חוק החנינה, אשר מבקש לחון את מי שפעלו לעצמאות קטלוניה בעשור הקודם, וביתר שאת בהליך הרפרנדום לעצמאות קטלוניה באוקטובר 2017.
היום העיתונות ממשיכה לסעור סביב הנושא: העיתונים המתנגדים להחלטת בית המשפט החוקתי בביקורת חריפה כנגד ההחלטה, עיתון ABC במאמר מערכת שמכנה את ההחלטה כהרסנית לספרד ומביע חשש כי ההחלטה פותחת פתח מסוכן למשאלי עם על עצמאות, שעלולים לערער את אחדות ספרד ולערער את המסגרת החוקתית. מנגד, עיתון La Vanguardia הקטלאני מבשר כי החוק כבר חוקתי, ומבשר את סיומו של המשבר. הקוטביות של ההחלטה חושפת בפנינו נתח מסיפורה המרכזי של ספרד – של הקהילות האוטונומיות מול הממשל המרכזי. סיפור שאותו אנו לומדים.
לכן, ננסה להרחיב קצת על הפרשייה.
רגע של היסטוריה, ממש על קצה המזלג (נקווה להרחיב בעתיד):
קטלוניה, ברמה ההיסטורית, הייתה בעלת זהות מובחנת, ברמת השפה וברמה התרבותית, ושמרה על אוטונומיה מסוימת, בדרגות משתנות, מימי הביניים דרך איחוד ספרד ועוד. במהלך הדיקטטורה הצבאית של פרנקו, אשר הסתיימה בשנת 1978, סבלה קטלוניה מביטול מוסדותיה, דיכוי פיזי, פוליטי לאומי ותרבותי. בתוך כך איסור על לימוד ושימוש בשפה הקטלאנית. זיכרון ימים אלו מהווה אבן יסוד משמעותית בזהותה.
לאחר סיומה של הדיקטטורה חיפשו הזהויות האזוריות, ביטוי ומודל ניהולי שיאזן בין השלטון המרכזי למקומי. החיפוש הוביל לחוקת ספרד, אשר עיגנה את מעמדן של הקהילות האוטונומיות השונות, המוגדרות על בסיס טריטואלי תרבותי והיסטורי, כחלק מהמכלול הרחב, אומת ספרד. כך נכון להיום, ספרד מאורגנת ב-17 קהילות אוטונומיות ושתי ערים עצמאיות בצפון מרוקו.
בתוך כך, מחפשת קטלוניה, באופן מתמשך, מקסימום עצמאות – עצמאות שמשמעותה סמכויות נרחבות ועצמאות בחקיקה ובכלכלה של הקהילה האוטונומית. בתוך כך, גם המציאות שאנו רואים היום, בה מפלגת JUNTS, המפלגה הבדלנית הקטלאנית, מבקשת יותר ויותר החלטות שיגדילו את עצמאות קטלוניה תמורת תמיכה בממשלת ספרד – הינה מצב שהתרחש גם בעבר. לדוגמה, בשנת 2010, ארטור מאס, מועמד לנשיאות ממשלת קטלוניה, התנה תמיכה בהצבעות הממשל רק עם הסכם כלכלי מיוחד לקטלוניה.
בשנת 2012 הדרישה לעצמאות קטלוניה עלתה מדרגה. מבחינה סוציולוגית, רבים מייחסים זאת למשבר הכלכלי של 2008. נציין כי לפי הנתונים, קטלוניה היא השלישית בתרומתה לקופת המדינה הספרדית. עם זאת, הטענה הרווחת מנקודת מבט של המבקשים את עצמאותה היא כי קטלוניה נותנת יותר פר תושב מאשר היא מקבלת בחזרה. לדוגמה, בשנת 2022 נתנה 3,565 יורו לנפש, וקיבלה בחזרה 3,264 יורו לנפש. הדבר מוריד אותה בדירוג הכללי בין כלל הקהילות, והפער בין הכנסות המדינה להכנסות הקהילה גדל. בתוך כך מבקשת קכאמור טלוניה רפורמה במערכת המימון.
עם משבר כלכלי ברקע ובית משפט חוקתי שהצר את סמכויותיה של קטלוניה לקיים משאלי עם עצמאיים, בשנת 2012 אישרה ממשלת קטלוניה הסכם כלכלי שייצור מערכת מיסוי עצמאית, בדומה לחבל הבסקים, המודל הכלכלי אליו היא שואפת. מיליונים יצאו לרחובות לבקש את עצמאות קטלוניה. הכדור הוסיף להתגלגל, והמתח בין השלטון המרכזי בספרד לממשלת קטלוניה הוסיף להחריף. בשנת 2014 ביקשה קטלוניה לקיים משאל עם עצמאי, אך נדחתה. בתגובה נערך משאל עם סימבולי. רוב המצביעים תמכו בעצמאותה.
בספטמבר 2017, אסר בית המשפט החוקתי של ספרד על משאל העם, אז זה התקיים בתחילת אוקטובר. 90% מתוך כשני מיליון איש תמכו בעצמאות קטלוניה (בקטלוניה כ-7.8 מיליון איש), והפרלמנט המקומי הכריז על עצמאות חד-צדדית. ממשלת ספרד הפעילה את כוחה המשטרתי כנגד מקדמי משאל העם, ואת כוחה החוקי באמצעותו הדיחה את נשיא קטלוניה, קרלס פודג'ימון, העומד בראש JUNTS ומצוי בבריסל מאז, מחשש למעצר בספרד. משפטים החלו כנגד מי שלקחו חלק בהליך העצמאות. נציין כי היום נשיאה הנבחר של קטלוניה הינו סלבדור אילייה, המשתייך למעשה לשלוחה מקומית של המפלגה הסוציאליסטית בספרד, ה- PSOE.
מה שמוביל אותנו לפרשיית השבוע – החנינה.
בשנת 2023 הקים פדרו סנצ'ס, ראש מפלגת ה-PSOE, המפלגה הסוציאליסטית בספרד, ממשלה אשר נשענת על שבעת קולותיה של המפלגה הבדלנית JUNTS, שכאמור בראשה מי שהוביל את הליך ה"פרוסס" לעצמאות קטלוניה בשנת 2017. כחלק מההסכמות, הובילה הממשלה חקיקה לחנינת מי שלקחו חלק בהליך עצמאות קטלוניה משנת 2012 ונפתחו כנגדם תיקים משפטיים, פליליים או מנהליים. החקיקה עברה במאי 2024. בעקבותיה נחונו 178 פעילים, 170 שוטרים (שהפעילו אלימות כלפי מובילי הליך העצמאות) ו-35 בכירים בממשל הקטלאני.
העתירות כנגד החקיקה לא איחרו להגיע לפתחו של בית המשפט החוקתי בספרד. בתוכן עתירה מרכזית, שההכרעה בה מסמנת את העתיד לבוא – עתירת מפלגת האופוזיציה הימנית, מפלגת ה-PP, המפלגה העממית. העתירה טענה כי החוק אינו חוקתי ופוגע בעיקרון השוויון בפני החוק, תוך חקיקה רטרואקטיבית מסיבות פוליטיות בלבד, ושאלו שחוקקו אותו למעשה חוננים את עצמם. כל הקהילות האוטונומיות הנשלטות על ידי מפלגת ה-PP עתרו גם הן כנגד החוק.
בחודש יוני השנה החלו דיונים מרתוניים בבית המשפט החוקתי להכרעת הסוגיה. אתמול בהרכב שיפוטי מורחב, בראשות נשיא בית המשפט החוקתי, קנדידו קונדה פומפידו, התקבלה הכרעה לדחיית מרבית העתירה. ההכרעה התקבלה ברוב של 6 שופטים ליברליים לעומת 4 שמרניים. נשיא בית המשפט החוקתי מזוהה עם תפיסות המקורבות לשמאל, ומואשם ציבורית על ידי מתנגדי החוק בהטיות פוליטיות.
בהכרעתו גרס בית המשפט כי החוק הוא כלי חריג אך חוקתי, שנועד להתמודד עם משבר שפגע באחדות המדינה והמרקם החברתי, המעניקה לגיטימציה למענה שנבחר – חנינה כוללת. השופטים בדעת המיעוט גרסו כי זהו אקט פוליטי, חנינה עצמית הפוגעת בכוחה של מערכת המשפט. החשש המשמעו
עם זאת, המחלוקת ומשמעויותיה הפוליטיות עוד רחוקות מלהסתיים. אחת הסוגיות המרכזיות היא האם תינתן חנינה למי שמואשם כי השתמש באופן לא חוקי בכספי ציבור. סוגיה זו טרם הוכרעה. הכוונה אינה בהכרח לשימוש אישי, אלא גם לשימוש ציבורי.
מנהיגים כמו פודג'ימון וכמה נוספים מואשמים כי השתמשו בכספי הקופה הציבורית לקידום משאל העם והליך העצמאות, ולכן הם מואשמים בעבירה זו. בית המשפט העליון כבר דחה את בקשתו של פודג'ימון להחלת החנינה עליו. הטיעון שהתקבל היה כי ההליך לא מומן מכיסו, והדבר מהווה רווח אישי כתוצאה משימוש בכספי הציבור. עכשיו עתידה להתגלגל הסוגיה לבית המשפט החוקתי, לאור עתירה של עורך דינו של פודג'ימון שמבקש לערער על החלטת בית המשפט העליון. עם זאת, בנסיבות מסוימות, גם אם בית המשפט החוקתי ייצא כנגד הכרעת העליון, יכול העליון לפנות לבית הדין האירופי.
באילו נסיבות יכול בית המשפט העליון לפנות לבית הדין האירופי?
למעשה, בית הדין האירופי כבר מצוי בסיפור, ועתיד לקבל בקרוב הכרעה בנושא זה שהתגלגל לפתחו. ב-15 ליולי הוא עתיד לפסוק האם המעשים הכלכליים של ממשל קטלוניה באותם ימים השפיעו על כספי האיחוד. בהינתן שכן, בית הדין האירופי יכול להתערב בחנינה או אי-חנינת ההנהגה הקטלאנית המואשמת בשימוש פסול בכספי ציבור. אם בית הדין האירופי יחליט כי הסוגיה לא נוגעת בו – תרד היכולת של בית המשפט העליון בספרד לבקש את התערבותו. עד כה עמדת הנציבות הייתה ביקורתית כלפי החקיקה, אך נשללה הטענה כי נעשה נזק לתקציב האירופי. יצוין כי סוגיית העצמאות מעסיקה מאוד את אירופה, כמו שיכולנו לראות בהחלטה לא מכבר שלא לאשר כעת את חוקיותן של השפות האזוריות בספרד כשפות רשמיות באירופה, מחשש לגל שיגיע.
האם יוכל לחזור פודג'ימון לספרד? האם יבוטל צו מעצרו, וכיצד חזרתו עשויה להשפיע על הפוליטיקה המקומית? או במבט רחב יותר – מה יהיו ההשלכות של ההכרעה בנושא החנינה? כיצד ישפיע הדבר על יחסי קטלוניה, הקהילות האוטונומיות וספרד?
מוקדם לדעת, אבל נמשיך לעקוב.
ובמבטנו על המקום חשוב לזכור את המשקפת הזו, שחשובה מאוד להבנת הפוליטיקה המקומית.
